ודוקא בתבואה מותר כחמרים לעשות כן כו' ופירש"י דתבואה מידי דשכיחא הוא כו' אבל שאר פרקמטיא ליכא גילוי תרעא כו' ואע"ג דלעיל אפי' בסחורה מותר אם המוכר מקבל עליו אחריות היינו דוקא כשנותן לו שכר טרחא כמ"ש לעיל אבל כשאינו נותן לו שכר טרחא בשאר סחורה אסור אפי' אם המוכר מקבל עליו אחריות דלא שייך טעמא דמגלי תרעא כדפרישית וא"ל הא כתב רבינו לעיל דאפילו אמר אפרענו לך מיד כשתמכור אפ"ה אסור והקשינו א"כ למה זה עושה ותירצנו דעושה כדי להתראות בהן ומגלי להו תרעא כו' וא"כ למה אסור לעיל כשפורע לו מיד מ"ש מתבואת חמרים די"ל דודאי יש להם הנאה פורתא דסבור הלוקח שיגלו ליה תרעא ולהכי כיון שיש ללוקח קצת הנאה וגם מקבל עליו אחריות הרי הוא רבית גמור דריוח גמור ליכא דדוקא בתבואה דמידי דשכיחא הוא דאזלי ואתו כל שעתא ובודאי מגלי להו תרעא ומוזלי לגבייהו ואיכא ריוח גדול אבל בשאר פרקמטיא דלא שכיח וספק ספיקא הוא אם מגלי להו תרעא וליכא ריוח ולהכי שפיר מחשב כרבית כיון שהלוקח מקבל האחריות אע"ג דגבי תבואה מותר וק"ל. ובזה מיושב נמי מה שיש להקשות כיון דטעמא דרש"י שמתיר אפי' באחריות על החמרים והיינו משום דלמא יוזלו הפירות במקום היוקר יותר מבמקום הזול ואיכא פסידא למוכר אם כן גם בסחורה יהא מותר אפי' אם האחריות על הלוקח מה"ט אלא דלא התירו כן אלא בתבואה דאיכא עוד ט"א דהיינו מגלי תרעא ולהכי מותר אבל בסחורה כיון דדבר זה דהיינו שיוזלו במקום היוקר יותר מבמקום הזול לא שכיח ואין כאן מגלי תרעא אסור וק"ל: