אלא לי בשוויה מותר ולקמן בח"מ סימן ר"ו כתב בשם הרא"ש דאי לא קצב עמו בדמים אלא אמר אם תמכרנה לא תמכרנה אלא לי וקנה מידו ע"ז ומכרה לאחר קנה השני דכיון דלא קצב דמים לא סמכה דעתיה לא קשה מידי אפי' לדעת המ"מ דהכא לא נחית בדיני קנייה אם אין הלוה רוצה לקיים דבורו אלא שרוצה לעמוד בדיבורו וקמ"ל דלא עבדי המלוה והלוה איסור בזה דלא מוזיל גביה מידי והתם מיירי לענין אם סמכה דעת קמא ולא קנה שני או לא ועיין בש"ע בח"מ בהגהות דמשמע שם חילוק אחר ויותר נראה דלק"מ דגם לקמן בח"מ קאמר ז"ל האומר כשאמכרנו אמכרנו לך כד שיימי בי תלתא די בשנים מהשלשה ש"מ שהקנין חל אע"פ שלא קצץ דמים כדאמר אמכרנו לך כדשיימוהו אותו ה"נ כשאמר לו אמכרנו לך בשווייה כאילו אמר כדשיימי בני אדם וק"ל: ז"ל רמ"א ובמדינות אלו נוהגין היתר במשכנתא בנכייתא אפי' יכול לסלקו ואין חילוק בזה בין בית לשדה או שאר מטלטלין ויש מתירים להלוות על ספרים ומקומות בב"ה ולישב עליהן אפי' בלא נכייתא דהוי לצורך מצוה ומותר להלוות ברבית לצורך מצוה וטוב להחמיר לעשות בנכייתא ודוקא כשאחריות על המלוה כו' ע"ש: