אבל אם נתנו המלוה בכליו כו' במקצת ספרי י"ד נדפס בגליון דכליו של לוקח אפי' ברשות מוכר קנה לוקח עכ"ל ואם כן קשה הא כתב רבינו בח"מ סימן ר' דלא קנה וכ"כ לעיל סימן קל"ב ע"ש וצריך לומר דכאן כיון שהקרקע ממושכנת לו וגם הכלים הם שלו אפשר דחשיב כאילו הוא ברשותו והיותר נראה דה"פ שידוע שכליו של לוקח ברשות מוכר אי קנה או לא קנה איבעיא דלא איפשיטא היא וכמ"ש רבינו בח"מ סימן ר' ומ"ה שם בקנין שבא לקנות מהמוכר אמרינן דלא קנה כיון שברשות מוכר הוא עד הנה עדיין לא יצא מרשותו מספיקא משא"כ הכא דאדרבה האי משכנתא ברשותא דמלוה קאי והלוה בא לסלקו ולהוציאה מידו וכבר נתגדלו הפירות ולקטן המלוה ושמם בכליו נקרא הלוה המוציא ולעיל סימן קל"ב דאמרינן דלא קנה היינו נמי מטעמא דכתיבנא דהוא תחילת קנין ולחומרא אמרינן דלא קנה אע"פ ששניהן רוצין וק"ל אבל אין לומר דשאני הכא דקנהו בהגבהה כשלקטן ונתנן בכליו דהא רבינו לא הזכיר קנין הגבהה כלל והדין עמו דהגבהה אינה קנין אלא כשהגביה אדעתיה דלקנות בה אבל לא כשהגביהן לצורך לקיטה וכמ"ש בי"ד סימן קל"ב ז"ל היה העכו"ם מוכר הגביה תחילה לקנותו קנאן כו' לא הגביה לקנותו כו' כמ"ש שם והגמרא דקאמר ואי אגבינהו בסנסני קננהו ס"ל לרבינו דלא משום הגבהה קאמר דקננהו דא"כ אפי' לא היו בסנסני דהמלוה נמי קננהו בהגבהה אלא בכלי שלו קנה ליה אלא אורחא דמילתא קאמר וכמ"ש בפרישה ועמ"ש בסימן קל"ב עוד מזה: