ועל מה שנוהגין האידנא שראובן ממשכן כו' עד וראובן נשאר בביתו כו' קשה דהול"ל וראובן חוזר ושוכר אותו מלוי. ונראה דה"ט משום דמנהגם היה כן דלוי לא שוכרו לצרכו כ"א לצורך ראובן וכן מצאתי בהדיא בטור של קלף ז"ל ולוי שוכרו מראובן משמעון וט"ס הנראה לעינים הוא מ"ש מראובן ונראה דצ"ל לראובן ור"ל שלוי שוכרו בשביל ראובן משמעון וזהו שמסיק וכתב וראובן נשאר בביתו ופורע השכירות לשמעון ע"י לוי דמשמע אותו דמי שכירות עצמו שלוי מחויב ליתן לשמעון ראובן נתנו מיד לשמעון ע"י לוי. ובתשובת הרא"ש כלל צ"א דין ג' מסיק בתשובה זו אחר שכתב אני אוסרו כתב ז"ל וכ"ש במקומך שנכנס ראובן קבלן בשכירות עם לוי עכ"ל ואח"כ כ' אבל רבית קצוצה לא הוי כו' גם מזה מוכח דלוי שכרו לצורך ראובן והראיה שכתב דביש מקומות ראובן נכנס קבלן תחת לוי. ור"ל שראובן פרע בעצמו רק ששם לוי נקרא עליו. והשתא א"ש מ"ש רבינו ע"ז דלהרמ"ה הוי רבית קצוצה דהקשה הב"י הא הרמ"ה דוקא באתני בהדיה כתב דהוי רבית קצוצה ובדברי הרא"ש לא נזכר דאיירי באתני עם המלוה. אבל לפי מ"ש ולפי מה שאפרש לדברי הרמ"ה לק"מ דבאמת דברי הרמ"ה צריכין נגר להולמן דל' אדעתיה דליהדר וחכר ליה קשה לחכר ליה הול"ל. גם מ"ש ל"ש אתני בהדיה דחכר כו' אפכא הול"ל ל"ש חכר ליה ההוא דאתני עמו ל"ש חכרה לו אחר. גם קשה מאי דמסיק וכתב היכא דמחייב לשוכר כו' דזהו פשיטא דישלם שכירתו ומאי קמ"ל בזה. לכן נראה לי דה"פ וה"מ דלא אתני מתחילה דליהדר מש"ה לא הוה רבית קצוצה אפי' חכר ראובן הלוה משמעון המלוה עצמו וז"ש וחכר ליה מיניה ר"ל כיון דלא אתני מתחלה דליהדר אפי' חכר ליה מיניה אח"כ לא הוי רבית קצוצה. אבל אי אתני בהדיה מעיקרא הוה רבית קצוצה ומסיק וכתב ב' מיני התנאות הן שהתנה עם המלוה עצמו מתחילה וחכר ליה מיניה אח"כ הן שלא התנה מתחילה עם המלוה שישכור לו אלא התנה שישכרהו ללוי והוא התנה עם לוי שישכרנו אליו והוא יפרע מדיליה מאי דיחויב לוי למפרע להמלוה. וז"ש ל"ש אתני בהדיה כו' ל"ש חכר ליה אחר ר"ל וע"י אותו אחר היה התנאי ומהו התנאי זהו מה שמסיק וכתב היכא דמחייב לשוכר כו' ול"ד שמתנה מתחילה עם המלוה שישכרהו ללוי אלא כיון דמנהגם כך היה ידוע כאילו התנה דמי וזהו שסיים וכתב מדיליה ר"ל שחייב ראובן נפשו לשלם מדיליה מאי שיהיה מחויב לוי למפרע למלוה. וזהו ממש דוגמא מה שהתחיל תחילה במנהגן שראובן פרע לשמעון ע"י לוי וקאמר דלהרמ"ה הוי רבית קצוצה דזה כ"כ מקרי תנאי ודוק דבזה נתיישב הכל גם נתיישב בזה מה שהקשיתי בסמוך למה כתב הרא"ש דע"י ראובן נעשה האיסור בהאי שכירות הלא גם ללוי אסור לשכור ובמ"ש ניחא דלוי אינו שוכר לעצמו ותחילת השכירות הזה בשביל ראובן וק"ל. ומ"ש רבינו עוד ז"ל וכ"ש מה שנוהגין עתה שהלוה נותן משכונות נתיישב ג"כ במ"ש דלכאורה קשה הלא הלוה אינו נותן עכשיו משכנות כ"א מתחילה נתן בשעת הלואה ולפי מ"ש ניחא דמתחילת הלואה היה דעתן כך שילוה עליו ויחזור וישכרהו על ידי לוי נמצא דבשעת הלואה כאילו נתן ע"ז משכון ומ"ש וכ"ש ר"ל אם הלוי השוכר נותן משכון מיד בעד הפירות הו"ל כאילו בשעת הלואה קצב הרבית משא"כ כשאינו ניתן משכון ושכירות אינו משלם כי אם לבסוף נמצא דאינו נראה דבשביל ההלואה נוטל השכירות וכמ"ש הרא"ש ודו"ק: