בד"א כשאין הרבית בשטר בחושן משפט סימן נ"ב כתב דאפילו אם הרבית מפורש בשטר רק שאינו נכלל עם הקרן גובה הקרן וכ"כ התוס' והרא"ש וכתבו דאין העדים נפסלין בכך ואפילו ברבית דאורייתא דלא תשימון לאינשי לא משמע להו אלא במלוה ולוה (ולא ידעי שקאי גם על העדים ומבואר בח"מ סי' ל"ד עכ"ה) לפיכך השטר כשר בעדותן לגבות הקרן ממשועבדים. אבל כשנכלל בו הקרן והרבית יחד אינו גובה בשטר זה אפילו הקרן דגזרינן שמא יגבה בו גם הרבית כיון שנכלל יחד. ואם כן צ"ל דמ"ש רבינו כאן בד"א כשאין הרבית בשטר כו' ל"ד קאמר אלא ה"ה כשהוא בשטר רק שאינו נכלל עם הקרן יחד וכמ"ש הרא"ש ובח"מ סי' נ"ב מ"מ לא ידענא למה לא כתב כאן כמ"ש בח"מ ב"י ונלע"ד דאורחא דמילתא נקט כאן רבינו דאין מדרך מלוה ברבית לפרסם ולכתוב הרבית בשטר דידעו דהב"ד לא יפסקו ליתן להן רבית אלא כוללין אותו יחד או מעמידים עליו עדים שחייב לו סך זה אלא שהעדים לפעמים יודעין שאותו סך הוא רבית. שוב מצאתי שכתבו ההגהות מרדכי בשם ר"י ד' קנ"ה סע"ג דל"ד שטר שכתב בו רבית אלא אם יש עדים שמעידים שאותה הלואה היתה ברבית פליגי בה ר"מ ורבנן: