אליל שנשתברה מאליה אסורה בגמ' (ס"פ כל הצלמים דף מ"ט ע"ב) מוקי לה באליל של חוליות והדיוט יכול להחזירה (וקשה הא משמע בר"פ דף מ"א ע"ב כר"י דאסורה אפילו אין ההדיוט יכול להחזירה עכ"ה) וכתב הר"ן דצ"ל דהא דאם אין הדיוט יכול להחזירה בטלה היינו דוקא כשהעיקר אליל נשאר קיים דכיון דלא נשתבר ממנה אלא מיעוטא בכה"ג אין עובדים לשברים אלא לגוף אליל בלבד אבל אם נשתברה מאליה כולה קיי"ל כר' יוחנן דפסק בריש פרק כל הצלמים דאסורה אפי' אין יכול להחזירה ההדיוט או יש לומר ששם מיירי שנשתברה לחתיכות גדולות שעדיין שמה עליה משא"כ שנשתברה לשברים קטנים עכ"ל עוד תירץ ב"י וחילק אם הדיוט יכול להחזירה צריך לבטל כל קיסם וקיסם משא"כ כשאין יכול להחזירה דסגי בביטל קיסם א' מהם ומזה איירי ר' יוחנן. וכ"פ בש"ע כשינוייא בתרא ע"ש סי"א ובד"מ כתב שבתא"ו נתיב י"ד ח"ד כתב כשינוייא קמא ושהמרדכי ריש כל האלילים כתב היפך שינוייא קמא דאדרבה כשנשברה אליל כולה בטלה טפי ע"ש וכתב ב"י דרבינו דסתם לא הרגיש בקושיא זו (ומהר"ל מלובלין תירץ דפלוגתת ר"י ור"ל איירי בעיקר ע"א שנשארה קיים וקיי"ל כר"י דאסורה ופלוגתת רב ושמואל איירי בהשברים שנפלו ממנה ונמצא דרבינו יפה דקדק ולא סתם לן מידי דמ"ש רבינו אסורה היינו לומר שהע"א עצמה שנשארה קיים אסורה ושאר החתיכות שנפלו ממנה תלוי בהדיוט יכול להחזירה ובזה דקדק וכתב וצריך לבטל כל קיסם וקיסם וק"ל עכ"ה):