1
(בשעת שלום מותרת א"ל מ"ש ממכרה או משכנה דלא בטלה דהתם אינו בזיון כ"כ די"ל דאינו מבטלה רק משום דוחק מעות מכרה ומ"מ עבדה עבודה גמורה משא"כ בהניחוה עובדיה בשעת שלום איכא בזיון גדול ומסתמא מבטלה. ובזה מיושב מה שמתמה הב"י על המרדכי שכתב שהעכו"ם מבטל באמירה או במחשבה בעלמא מ"ש ממכרה או משכנה דבסמוך דמשמע דאפילו מוכר ברצונה לא בטלה ע"כ דשאני היכא דאינו לוקח כלום עבורה איכא בזיון גדול והוי ממש דומיא דהניחוה עובדיה וק"ל עכ"ה):