והניגוב כתב הרמ"ה שאם הכלי יבש מקנחו במים ואח"כ מדיחו יפה יפה כר ז"ל הגמרא בסוף מסכת ע"א אתמר בי רב אמרי משמיה דרב תרתי תלת ושמואל אמר תלת ארבע בסורא מתני הכי. ובפומבדיתא מתני הכי בי רב אמרי משמיה דרב תלת ארבע ושמואל אמר ד' ה' ולא פליגי מר קא חשיב מיא בתראי ומר לא קא חשיב מיא בתראי ופרש"י תרתי תלת ברטיבתא שיש בהחביות לחלוחית יין תרתי נותן אפר תחילה לשפשף עד שיהא נגובה ואחר כך מים. ביבשתא תלתא מים תחילה ואחר כך אפר ומשפשף ואחר כך חוזר ונותן מים לנקותה. תלת ארבע תלת ברטיבתא אפר מים ואפר אף על פי שחוזר ונותן מים להעביר האפר הנהו מים לא קא חשיב דלא לשם נגיבה אתו אלא לנקותו מן האפר וד' ביבשתא מים ואפר ומים ואפר ומים בתראי לא קחשיב רב לא בעי אפר אלא חדא זימני ושמואל בעי אפר תרי זימני בין ברטיבתא בין ביבישתא. בפומבדיתא מתני לרב תלת וד' כדפרישית ולשמואל ד' ברטיבא וה' ביבשתא. דקא חשיב מיא בתראי ולא פליגי רב ושמואל להאי לישנא דפומבדיתא אלא רב לא חשיב מיא בתראי. ושמואל חשיב ואית דמפרשי כו' והר"ן כתב פי' זה בלבד וכתב עליו וקי"ל כלישנא בתרא וכן הוא דעת הרמב"ם וכן נראה שהוא דעת הרמ"ה שכתב רבינו בשמו שהרי באם הם לחים כתב דבעינן אפר ומים ואפר ומים עכ"ל ב"י ור"ל דאי ס"ל כלישנא קמא וללישנא קמא לא הצריך רב אפר אלא פעם אחת והרמ"ה הצריך ב' פעמים אפר א"כ צריך לומר דפסק הלכה כשמואל ואנן קי"לן הלכה כרב באיסורי אלא צ"ל דס"ל כלישנא בתרא ואתו כדברי הכל: