אבל כלי חרס כתב הרמב"ן דלא שרי בהגעלה אלא באותן שאין מכניסם לקיום ז"ל ב"י כ"כ הרשב"א בשמו בת"ה והר"ן בפא"מ ולאו למימרא דשאין מכניסן לקיום בעי הגעלה מפני שהן של חרס שהרי אם היה תחלת תשמישו ע"י נכרי לשיטת רש"י והגאונים שצריך עירוי דין מכניסו לקיום יש לו ולא מתכשר בהגעלה לדעת הרמב"ן ואם תחלת תשמישו ביד ישראל בהדחה בעלמא סגי ליה ולשיטת ר"ת אפי' שתחלת תשמישו ביד נכרי לא בעי הגעלה דבג' הדחות בצונן סגי. אלא היינו לומר שאף ע"פ שהוא ניתר בהדחה לשאין תחלת תשמישו ע"י נכרי אם רצה להגעילו שרי אע"ג דמילתא דפשיטא היא שאם הדחה בצונן שרי כל שכן הגעלה ברותחין אפשר שכ"כ לומר דאע"ג דלר"ת בעי שלשה הדחות בהגעלה סגי אף ע"פ שאין שם אלא הדחה אחת מאחר שהוא ברותחין היא חשובה כג' בצונן אי נמי דכי מכשירין בהדחה צריך לשכשך היטב להעביר טיחת יין שע"פ הכלי ואשמועינן דבהגעלה ברותחין אף ע"פ שאינו משכשך להעביר טיחת היין שעל פניו שרי משום דהמים שורף ומכלה לחות היין ואף ע"פ שמדברי הרמב"ן עצמו שהביא הרשב"א והר"ן משמע דלא אשמועינן מידי בהא שהרי כתב בלשון הזה ומיהו כלי חרס המוכשר בהדחה דבר ברור הוא שניתר בהגעלה ע"כ מ"מ מאחר שכתבו רבינו נכון לומר שכתבו להשמיענו שום דבר שאל"כ לא ה"ל לכתבו עכ"ל ב"י ונראה שכתב רבינו ג"כ לסברת הרא"ש דלעיל דס"ל דלא בכל כלי חרם בעינן עירוי כדלעיל ע"ש וא"כ איירי בכל ענין ולכל הפירושים ואשמועינן שהגעלה מהני כשכשוך (שהוא הדחה ג"פ. גם י"ל דרמב"ן אשמעינן דאפי' כלי הגת דצריכה ניגוב כמ"ש בסימן קל"ח אפ"ה מהני הגעלה. ותימא כאן משמע בפשיטות דעירוי עדיף מהגעלה ובא"ח סימן תנ"א כתב בהדיא דעירוי לא עדיף מהגעלה. ואפשר לתרץ דלעולם הגעלה עדיף מעירוי רק במכניסו לקיום סובר הרמב"ן דאינו מועיל הגעלה כמו עירוי והיינו משום דכבולעו כך פולטו והיינו שהיה בו זמן ארוך ובזה מתורץ דל"ת ממ"ש בסימן קל"ח דהגעלה עדיף מעירוי וע"ש בסעיף י"א בדרישה. ובסברא זאת י"ל דאפי' בתחלת תשמישו ביד נכרי איירי ואף ע"ג דצריך עירוי מ"מ כ"ש דהגעלה מהני ובמכניסו לקיום לא מהני הגעלה. אך להרמב"ן שהביא ב"י משמע דהרמב"ן לא איירי אלא בכלים דמהני הדחה דבהו נמי הגעלה מהני אבל בכלים דבעינן עירוי או ניגוב לא מהני בהו הגעלה ומיהו דברי רבינו יש ליישב כן כמ"ש ודו"ק עכ"ה):