וכלי חרס כו' כל זמן שלא שבעו לבלוע צריכין עירוי בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ג) קאמר כסי אי שתי בהו נכרי פעם ראשון כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי בפעם שני ואסיקנא והלכתא פעם ראשון ושני אסור שלישי מותר ופרש"י בכסי של כלי חרס ומשום דפעם שלישי שבעו ור"ת פי' דג' פעמים לא אתשמיש קאי אלא אהדחה ג' פעמים דאם שתה בהו נכרי בין חדשים בין ישינים הלכתא פעם ראשון ושני בשתי הדחות אסור פעם שלישית מותר דאז ודאי בפעם שלישית נפלט הכל ומביא שם ר"ת ראיות לדבריו ומסיים שם וז"ל ודוקא בכוסות של חרס שאינן חלק והיין נדבק בו אבל כוסות של עץ א"צ להדיח ג"פ ומסיים שם ומיהו בהרבה מקומות בתלמיד מצינו כוסות סתם שהם של מתכת וזכוכית ונכון להדיח ג"פ בכל הכלים. וכתב הרא"ש ע"ז ואני אומר ראיות של ר"ת נכוחות לומר דכל שכשוך הוא הדחה ג"פ אבל אין השיטה מתפרשת כלל לפי פירושו כו' ע"ש ומסיים הלכך נ"ל כפירש"י אלא שאני אומר דכוסות שהיו רגילין לשתות בהן יין עשוין ממין אדמה הידוע להם שפעם ראשון או שני בולע הרבה קודם שנתמלא הכלי בליעה ומין האדמה גורמת כו' עכ"ל ע"ש ור"ל במ"ש אלא שאני אומר דכוסות כו' רוצה לתרץ בזה קושיית ר"ת שהקשה על פירש"י דמפרש דפעם ראשון ושני אסור היינו אי שתי בהו נכרי פעם ראשון ושני אסור וצריך עירוי והקשה ע"ז דבפ"ב לא מצרכי עירוי לכלי חרס אלא בקנקנים משום דמכניסן לקיום וע"ז כתב הרא"ש בכוסות כו' עשוין ממין אדמה ועיין בפרישה: