וא"א הרא"ש. ז"ל כתב להתירם גם בישון ז"ל הגמרא בסוף מסכת ע"א אמר רב יהודה הני רווקי דארמאי (פי' משמרת של נכרי) דמזיא (של שער אדם) מדיחן דעמרא מנגבן דכיתנא מיישנן י"ב חדש אי אית בהו קטרי שרי להו ופירש"י אית בהו קטרי שרי להו מתירין ואח"כ מנגבן ע"כ וז"ל ב"י והרא"ש כתב דברי הגמרא כהווייתן ומשמע לרבינו כיון דלא פירש בהן דבר שהוא תופסן כפשוטן דאי אית ביה קטרי שרי להו קאי גם לישנן דסמיך ליה ומפני כך כתב בשמו שמצריך להתירן גם בישון ולי נראה דיותר ראוי לומר שסמך על פירש"י ומפני כך לא הוצרך לפרש עכ"ל ב"י ול"נ דרבינו שפיר דייק מדברי הרא"ש שהביא דברי הגמרא כהווייתן דס"ל הא דאמר אי דאית ביה קטרי שרי להו קאי גם איישנן דהא בגמרא משמע דאיישצן דסמיך ליה קאי וכ"כ הר"ן אפירוש רש"י ז"ל נראה מדבריו דדוקא בניגוב צריך היתר קשרים אבל בישון והדחה לא ואין משמע של דבר כן דכיון דאמרינן סתמא אי אית ביה קטרי שרי להו משמע דאיישין דסמיך ליה נמי קאי עכ"ל: