מדד עד שלא פסק אסור כבר כתבתי בפרישה דמיירי אף במדד ישראל ע"ש וב"י פי' דברי הטור זה בשיטת הרשב"א דמיירי דוקא כשמדד הנכרי ואז קרוב שנגע הנכרי בשעת מדידה כר' ועל מ"ש רבינו אע"ג שאין כאן אלא תערובת של סתם יין כתב ב"י וז"ל וא"כ הול"ל שימכרנו חוץ מדמי יי"נ שבו ולמה אמרו במשנה דאסור פי' אפי' בהנאה ומ"ש לעיל ומיהו בדיעבד כו' היינו משום דשם לא נאמר סתם אסור במשנה אלא מדיוקא דגמרא ותירץ כיון שכבר משך היין בידו של נכרי וישראל לא נזהר לשומרו קרוב הדבר שנוגע ביין ולכך אסור אפילו בהנאה ב"י ומ"ו וע"ש שהוצרך לדחוק מאוד במה שפי' דמיירי דוקא במדדו נכרי ומאוד אפלא ממנו למה פי' כן שהרי מוכח מדברי רבינו מיניה וביה שקאי אמדידת ישראל (ואין להקשות למה לא כתב דין זה לפני מ"ש היה הנכרי מודד כו' מאחר דאיירי במדידה ישראל די"ל דלפי שרצה לכתוב מתחלה כל הדינים כשפסק ועכשיו בא לומר דאם מדד ולא פסק אפילו הישראל וכ"ש נכרי דאסור עכ"ה) שוב מצאתי שגם בד"מ פי' כן ומרבה ג"כ שם בקושיות אדברי ב"י אמ"ש אדברי הרשב"א ורבינו לא חשש להאריך כו' ע"ש. ומה שהוכחתי כן מדברי רבינו הוא זה שהרי לעיל התחיל ואם פסק דמי היין ומדדו כו' והוא לשון המשנה ופירשו דאישראל המודדו קאמר דמותר וא"כ צ"ל היפוכו בשלא פסק אפי' מודדו כישראל אסור. וע"ק דלפני זה כתב במודדו הנכרי ולא הגביהו לקנותו דאסור ומפרשו דהיינו לכתחילה ומשום דקרוב הדבר שיגע בו וא"כ מאי קשה ליה כאן מתערובת של סתם יינם הא איכא למימר דג"כ דאסור לכתחילה קאמר משום שמא יגע בו אלא ודאי דממודדו הישראל איירי דבזה אין לאסרו משום שמא יגע בו כנ"ל דשם יש לחוש שיגע בו בשעת מדידה משא"כ כשמודדו הישראל. ומש"ה א"ש נמי דמסיק וכתב דאפ"ה אסור משום חשש נגיעה אחר שימשכנה לרשותו דאז אין ישראל שם לראות עליו שלא יגע בו וק"ל. ועל מ"ש רבינו מדד עד שלא פסק אסור תמה ב"י ז"ל וא"ת אמאי אסור הא כיון דאינו מוכרו אלא לאותו נכרי שנסכו שרי כמ"ש ריש הסימן ולדברי הרמב"ם שכתבתי לעיל דאינו מותר למוכרו אלא כשנתכוין להזיק וניחא דכאן לא נתכוין להזיקו ומיהו לדברי החולקים עליו צ"ע עכ"ל: