ואם אין בבית אלא יינו של ישראל כו' פירש"י אם נתפס כגנב על הכניסה כו' כן הוא הגי' הנכונה וכמו שהגהתי בפרישה וכן הגיה מ"ו וז"ל כאשר הגהתי כן הוא בהדיא בפירש"י וכן הביאו הרא"ש ומש"ר אח"כ וכן הדין בנמצא עומד בשוק כו' ה"ק כמו שיש כאן חילוק בין כניסה לנגיעה ולא בעינן שיהא נתפס כגנב אלא בכניסה לחוד ובה תלוי ההיתר ה"נ בנמצא בשוק לא בעינן אלא שיהא נתפס כגנב על הנגיעה לחוד ולפי דעתי תלמיד טועה שראה האי וכן הדין כו' שכתב הטור הגיה כמ"ש בפנים וטעה כדפרישית עכ"ל מ"ו. והטעם שביין שבשוק אם נתפס עליו כגנב מותר אע"ג דמצי לאשתמוטי אביאה לשם ה"ט דאין ריעותא לפנינו בבואו שם משא"כ כשנכנס לבית חבירו דאיכא ריעותא דמאי בעי התם אמרינן דלנסוכי על ולא משגחינן בתירוצו דמשתמט ואומר דלהכי על וכן מפורש ברש"י שם. וגם ב"י וד"מ תמהו על רבינו שכ"כ בשם רש"י ולרש"י הכל תלוי באם נתפס כגנב על הכניסה ושכ"כ רשב"א ורמב"ן בשם רש"י אבל ב"י לא כתב להגיה דברי רבינו עכ"ל ונראה לי להוכיח מגופא דגמרא דהכל תלוי בנתפס כגנב על הכניסה כי שם בפרק השוכר את הפועל (עבודה זרה דף ע' ע"א) גרסינן ההוא ביתא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל על נכרי אחדא לדשא באפיה והוי בזעא בדשא אשתכח נכרי דקאי ביני דני אמר רבא כל דלהדי ביזעא שרי דהאי גיסא והאי גיסא אסור (ומזה נלמד הדין הראשון שכתב רבינו וכן בית שיש לישראל פי' היו נקבים בדלת כו') תו איתא התם בגמרא ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל אשתכח נכרי דהוה יתיב בי דני אמר רבא אם נתפס עליו כגנב שרי ואי לא אסור (ומזה נלמד הדין השלישי שכתב רבינו בנמצא עומד בשוק דאושפיזא דומה לשוק שמופקר לכל ליכנס שם ואין נתפס על הכניסה) ובלאו הכי נמי גרסינן שם בס"פ ר' ישמעאל ז"ל ההוא כרכא (פירש"י כרך והתוס' כתבו שם דמשמע דהיין היה מונח בתוך הרחוב באופן שלא היה הנכרי נתפס כגנב על הביאה כו') דהוה יתיב בה חמרא דישראל אשתכח נכרי דהוה קאי ביני דני אמר רבא אם נתפס עליו כגנב חמרא שרי ואי לאו אסור. ואיתא תו התם בפרק השוכר ד' עיין ההוא ביתא דיתיב ביה חמרא אשתכח נכרי דהוה קאים בי דני אמר רבא אי אית ליה לאשתמוטי חמרא אסור ואי לאו חמרא שרי עכ"ל הגמרא ומזה למד רבינו הדין השני שכתב ואם אין בבית אלא יינו של ישראל כו' ויש לדקדק בל' הגמרא דלמה שינה בלשונו דגבי עובדא דאושפיזא ודההוא כרכא אמר אם נתפס עליו כגנב שרי וגבי עובדא דההוא ביתא כו' אמר אי אית ליה לאשתמוטי כו' והכל דברי רבא הן גם על רש"י יש לדקדק מפורש טעמא דמילתא גבי אית ליה לאשתמוטי כמ"ש פירש"י בפרישה ולמה לא פירש לעיל גבי עובדא שלפני זה שהבאתי בסמוך אלא ודאי הא דקאמר בגמ' אי אית ליה לאשתמוטי ר"ל שלא נתפס על הכניסה דבזה לא שייך לומר נתפס כגנב דאף כי לית ליה לאשתמוטי מ"מ לא נתפס כגנב במה שנכנס לבית שלא ברשות דעדיין לא גנב כלום משא"כ בנגיעה דשייך שפיר למימר נתפס כגנב דבנגיעת דבר שאינו שלו נתפס עליו כגנב ולכן הוצרך רש"י לפרש כאן טעמא דמילתא דאם לא נתפס על הכניסה אסור אף על פי שנתפס על הנגיעה משא"כ בהני עובדא דלעיל דלא תלוי האיסור אלא באם נתפס על הנגיעה והטעם התם כמ"ש דהואיל וברשות עייל ליכא ריעותא א"כ הוכחתי בראייה ברורה שכמו שהגהתי כן מוכח מהגמרא: