1
אם אמר לבעליו כו' כתב ב"י בשם הרשב"א הא דיש לחלק בין אמר ליה בפעם הראשון שמצאו או לא דוקא בפועל או שאר שומר דכיון דקיבל עליו לשמור אבל עד דעלמא נאמן אפי' לא אמר ליה בפעם הראשון שמצאו שמא לא נזכר בפעם הראשון דלא עליה רמיא או לא רצה להעיד ולבתר הכי נמלך וא"ל עכ"ל וז"ל ד"מ וצ"ע דע"כ צ"ל דהא דעד דעלמא נאמן היינו בששתקו הבעלים מטעם שתיקה כהודאה דמיא דאי לאו הכי עד דעלמא אינו נאמן וא"כ דאיירי כששתקו פשיטא דאין לחלק בין א"ל פעם ראשון או שני דמ"מ שתיקתו כהודאה דמיא דדוקא אם אנו מאמינים לשומר אז יש לחלק ולומר דדוקא בפעם הראשון דעדיין שומר שלו במקצת נאמן עליו הואיל והוי בידו אבל במקום שאין אנו מאמינים לעד אלא מכח שתיקה כהודאה פשיטא דאין לחלק עכ"ל: