נכרי הנושא כו' ואפי' אם הוא פתוח כו' והרמב"ם חולק ע"ז כמ"ש ב"י לעיל בסימן קכ"ד ע"ש שמייתי שם בהדיא שהרמב"ם חולק בדין זה מטעם שמא כיון ושכשך דרך הילוכו אבל הרא"ש ס"ל דלא נאסר דרך שכשוך אם לא על ידי נגיעה כמ"ש בסמוך ולכאורה היה נראה לומר טעם הרא"ש כאן דכיון שהוא דרך הלוכו הרי הוא שלא בכוונה (גם רש"ל כתב ז"ל גם הרמב"ם דאוסר לעיל באוחז כלי פתוח מודההכא דעסיק במלאכתו עכ"ה) ולשמא כיון לא חיישי' ובזה היה נראה ליישב קצת מה שיש להקשות על ב"י שהקשה רבינו דידיה אדידיה בדברי הרא"ש דבסימן קכ"ד כתב בשם הרא"ש דלא ס"ל כהרמב"ם לאסור בשכשוך וכאן כתב שהרא"ש ס"ל כהריב"ם דמשמע מזה דאוסר בשכשוך כמ"ש הקושיא בסמוך ויש להקשות ע"ז למה לא הקשה הב"י דברי רבינו בסימן זה אהדדי שכתב בתחלה שהרא"ש הסכים לריב"ם ואחר כך כתב שאין דרך ניסוך בכך אפי' אם הוא פתוח. והיה נראה לתרץ דדוקא במקרב הכלי לצד הקילוח בהא ס"ל להרא"ש כריב"ם דמסתמא מכוון אבל בנכרי הנושא הנוד והולך אין כאן כיון ולהכי אפי' פתוח מותר אבל מה שהקשה הב"י מסימן קכ"ד ליכא לתרץ הכי לומר דהתם מיירי בלא כיון לשכשך ולהכי כתב רבינו ולא נהירא להרא"ש ז"ל כו'. א"א לומר כן דודאי מדכתב הרמב"ם דין דאחז כלי פתוח כו' וכתב גם כן דין זה דהעביר הכלי ממקום למקום ש"מ דע"כ לאו תרווייהו בשלא כיון איירידא"כ למה כפל הרמב"ם לכתוב דין אחד שני פעמים ועוד שהרי רבינו הביא לעיל בסימן קכ"ד בתוך הדינים של מגע בכוונה ש"מ דמשמע לרבינו שהרמב"ם מיירי בכיון ולהכי שפיר הקשה ב"י אבל כבר כתבתי בסמוך דס"ל להרא"ש דאפי' שכשוך בכוונה אינו אוסר אם לא על ידי נגיעה וא"כ לק"מ ע"ש: