וכן אם דרך היין ברגליו מותר בהנאה כו' בפרק רבי ישמעאל ההוא ינוקא דתנא ע"ז בשית שני בעו מיניה מהו לדרוך עם הנכרי בגת א"ל דורכין והא קמנסך בידים דציירנא להו לידיה והא קמנסך ברגל ניסוך דרגל לא שמיא ניסוך עכ"ל הגמרא. ודע שהרשב"א ס"ל בההוא ינוקא דניסוך דרגל לא שמיה ניסוך וכן נראה דעת הרמב"ן דלעיל נגיעת רגל אינה אוסרת בהנאה לפי שאין הרוב מנסכין כן דבזיון הוא להם לנסך ברגל גם הרא"ש ס"ל בההוא ינוקא דאין ניסוך ברגל אבל לא מטעמיה אלא משום שטרוד הוא במלאכתו אבל אם נגע במתכוון אוסר וטעמו מדאשכחן בברייתא דאגרדמין דניסוך דפיו הוי ניסוך ה"ה ניסוך דרגל והרי"ף השמיט ההוא עובדא דינוקא ועובדא דנהרדעי שכתבתי לעיל וברייתא דמדדו בין ביד בין ברגל משמע דס"ל דאפי' טרוד במלאכתו אוסר בין ביד בין ברגל ודע שב"י כתב שדברי רבי' אינם מכוונים שכתב בד"א כששמר ישראל כו' אבל בלא שמר חיישינן דלמא נגע ביד דמדברי הרא"ש משמע דגם לנגיעת ידו לא חיישינן דגם בידו טרוד להפך הענבים ונקרא טרוד במלאכתו והאריך שם אבל אין דבריו מוכרחין ע"ש בהרא"ש:
וכן אם דרך היין ברגליו מותר בהנאה כו' משמע הא בשתייה עכ"פ אסור (כמ"ש בסימן קכ"ה דיין היוצא מכחו אינו נאסר אלא בשתיה עכ"ה) וא"ת מ"ש לעיל בסימן קכ"ג בגת מליאה דכתב ר"ת דמן הדין מותר לכתחילה לדרוך עם הנכרי אלא שהחמירו ואסרו ש"מ דמדינא אפי' בשתיה מותר י"ל דשאני לעיל כיון שהיא גת מליאה אין כאן המשכה ולא מקרי יין נסך גמור משא"כ כאן דיש לו המשכה וייתר נראה דכאן איירי ביין גמור (והא דקאמר טרוד בדריכה היינו דאף נמשך ממנו מ"מ דורך ענבים הנותרים) שנמשך כבר רק שבא לבאר באיזה נגיעה נאסר ולעיל מיירי בלא נמשך עדיין שאינו יין גמור ואפילו בנגיעה גמורה לא נאסר ועיין בב"י שכתב דאיירי בגת של נכרי ומביא הגמרא אבל דברי רבינו א"א לפרש בהכי שהרי הדבר למד מעניינו שמיירי הכל בגת של ישראל וע"ש.