לפיכך נכרי שנכנס לחנות של ישראל כו' זה היה מעשה בפרק רבי ישמעאל סוף (עבודה זרה דף נ"ז) והביאו הרא"ש בדף צ"א ע"א וז"ל ההוא עובדא דהוה במחוזא על נכרי לחנותא אמר להן אית לאו חמרא לזבוניה אמר ליה לא הוה יתיב חמרא בדוולא שדא ביה ידיה ושכשך ביה אמר האי לכו חמרא שקליה מריה בריתחיה ושדייה לדנא שרייה רבא לזבוני לנכרים אף יין המשוכשך משום דשכשוך גרוע הוא דלא נתכוון אלא לידע אם הוא יין והרי הוא כמו מודדו ביד דימכר. איפלג עליה רב נחמן ואוסרו ולא דמי למודדו ביד דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שכעס לפי שכחשו ממנו היין ונתכוין לאסרו כדי שימכרנו לו עכ"ד וכתבתי בפרישה שמ"ש רבינו כאן ואם נתערב כו' משום שמעשה כך היה אבל אין לומר שבא להשמיענו לאפוקי דרבא שמתיר אף דמי אוחו היין וכמ"ש וקמל"ן דס"ל כר"נ דאוסר דמי אותו יין דכבר אשמועינן זה כמ"ש שאסור בהנאה ול"ל למימר חותם נתערב כו' אלא ודאי כמ"ש בפרישה.