אלונתית שלנו שנגע בו נכרי כו' אין בו משום יין נסך. כתב ב"י ומותר בשתייה וז"ל ב"י שכתב בסמוך גבי תבשיל שיש בו יין ומשמע מדברי הפוסקים דהא דשרו תבשיל שיש בו יין ונגע בו נכרי לגמרי שרו ליה ואפי' בשתייה וקשה לי שרש"י פי' גבי אלונתית כברייתא מותרת מותרת בהנאה משמע דבשתייה אסור ואפשר שגם הם סוברים דכיון שאין הנכרי אוסר אלונתית במגעו ליאסר בהנאה גם לשתייה אינו אוסר דמאן פלג לן ומה שפרש"י מותר בהנאה אפשר דלאו ללמד על עצמה כ"כ אלא ללמד על הרישא דקתני אסור דבהנאה נמי אסור אבל אלונתית גופה בשתייה נמי שריא כדפרישית ואע"פ שיש לדחות מ"מ כצ"ל לדחוק וליישב דברי רש"י כו' ע"ש וקשה לי דעדיין לא יישב דברי רש"י דמתני' דמייתי שם בגמרא ד" כ"ט יין מבושל של נכרי אסור פי' בהנאה הא בשלו ישראל בהיתר תו לא מתסר בהנאה משמע בהדיא אף אם אין בו משום יי"נ דוקא בהנאה מותר אבל לא בשתייה יאפשר ליישב דטעמו משום דנהי דגזירת יי"נ אין בו מ"מ גזירה דחתנות יש בו כמ"ש התוס' והרשב"א והר"ן והרא"ש דמשום גזירה דחתנות נאסר סתם יינם בשתייה כפיתן ושמנן ולפיכך אפי' אלונתית ואפילו יין שנתערב במים ואפרסמון דתו אין ראוי לנסך אפ"ה אסור בשתייה משום חתנות וכן משמע מלשונו שכתב מותר בהנאה דתו לא מנסך ליה. ודוקא כשנתערב במים ואפרסמון אסור בשתייה אבל כשנתערב בתבשיל דאז אין היין בעין כלל אפשר דמודה רש"י דאפי' בשתייה מותר כמו שחלקו שם התוס' בחרדל והא דשתה שמואל עם אבלט נכרי יין מבושל בבית ישראל הוה ואע"פ שפת אפי' בבית ישראל אסור יש לחלק בין יין מבושל לפת כמ"ש הר"ן והרא"ש בין פת לשכר שגם בבית ישראל מותר דפת הוא מעשה נשים וגם הם צריכין לו ולכך בעי הרחקה טפי ונמצא דברי רש"י מכוונים לדברי הפוסקים. ומ"ש שבהגהות מרדכי כתב על דין זה דתבשיל י"ל דלא קאי אדין דתבשיל שביה כ"ע מודו כמ"ש אלא קתי אמ"ש שם בהג"ה וכ"כ התוס' שיש לחלק בין תבשיל לחרדל ושומין ואע"פ שזו ההגהה נכתבה למטה ע"כ צריך אתה לומר דמהופך הות וצריכה לעמוד אותה הג"ה דמכאן כו' הגה"ה דאמנם כתוב כו' ודוק שם:
חומץ לאו בר ניסוך הוא ז"ל ב"י והרשב"א כתב בת"ה הארוך רבינו יעקב היה נוהג איסור בחומץ שלנו שנגע נכרי לפי שאין אנו בקיאין מתי קרוי חומץ ומעשים בכל יום שיש שקורין אותו חומץ ואחרים שותין אותו ושמעתי משמו שהיה מתירו לאחר י"ב חודש כו' ע"ש ומסיים ומ"מ כשמשליכין ממנו על הקרקע ומבעבע שמעתי שאין בו ספק שאילולי שהוא חומץ לא היה מבעבע שהיין אינו מבעבע (משמע שגם ר"ת מודה לזה) עכ"ל ודברי רבינו נראה שאינם מסודרים שה"ל לכתוב דברי ר"ת סמוך לדברי רבינו משולם ואח"כ דברי הרשב"א וכן סידר רבינו ירוחם דברי הרשב"א אחר דברי ר"ת ושמא י"ל שרבינו סובר דר"ת אף במבעבע אסור משום פירצה מדסתם ולא חילק ומפני כך איחר דבריו לדברי הרשב"א אבל איני יודע מנין לו לומר כן שהרי יש שאמרו משמו דלאחר י"ב חודש מותר וכיון שהתיר מכללו אף אנו נאמר דמבעבע מתיר אפי' קדם לכן וכ"ש הוא שעברו עליו י"ב חודש ואינו מבעבע עכ"ל ב"י ומסיים בסוף דבריו ול"נ להורות הלכה למעשה להתיר במבעבע כדברי הרשב"א ז"ל ותשובת המרדכי ומיהו באתרא דאיכא למיחש לפריצותא יש להחמיר עכ"ל:
התמד שנותנין מים ע"ג חרצנים כתב הר"א אב"ד כו' בבבא בתרא פ' המוכר פירות ת"ר אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו אחרים אומרים שמרים שיש בהם טעם יין מברכין עליהם בפ"ה אמר רבא דכ"ע רמא תלת ואתא תלת ולא כלום רמא תלת ואתו ארבע חמרא מעליא כי פליגי דרמא תלת ואתא תלתא ופלגא כו' והלכה כת"ק וכתב הרא"ש ע"ז שם בד' ר"ה סוף ע"א ולענין מגע כתב רבי' אברהם אב"ד ז"ל שאין מגע נכרי אוסר בתמד אא"כ ראוי לברך עליו בפ"ה כגון דרמא תלתא ואתו ארבעה והראב"ד ז"ל היה אומר כיון שאנו רואין שתמד משובח לשתייה מיחלף ביין גמור ואין להתירו במגע נכרי ועוד יש לחוש שמא מנסכין אותו לע"א הואיל והוא משובח לשתייה ודנין אותו כדרך שאמרו בתרומה ראשון ושני אסור או שמא יש לדמות מעשה נכרי בתמד למה שאמר ושל הקדש לעולם אסור והר"ר יונה ז"ל כתב דתמד של שמרים כל זמן שלא מצא יותר מכדי מדתו שמותר דכיון שהתירו תמד שני במעשר למדנו שנתבטל טעם היין במים ואין מגע נכרי אוסר בו וגם אין דרכו לנסכו אלא שהחמירו חכמים בתרומה ובהקדש ואין ללמוד משם להחמיר במגע נכרי בתמד דשאני תרומה והקדש דכיון שנאסרו השמרים החמירו שלא להפקיע איסורו וה"ה בשמרים של נסך שכבר נאסר בהנאה התמד שלהן אסור לעולם ואין לדמות להביא התמד לכלל איסור שיאסר בו מגע נכרי אבל בתמד שמשימים מים בחרצנים שנדרסים ברגלים ולא נעצרו בגלגל וקורה יש להחמיר בתמד ראשון ושני בין לענין מגע נכרי בין לענין מעשר ואפי' של דמאי ואפי' לא מצא אלא כדי מדתו או אפי' פחות מכדי מדתו דבתמד של שמרים דוקא אמר תלתא עייל תלתא נפק לפי שאין השמרים בולעין המים אבל בתמד של חרצנים אע"פ שלא מצא יותר מכדי מדתן מוציאין משם יין משובח וע"כ יצא מן היון הרבה ובלעה הרבה מן המים ועוד אם תסחוט את החרצנים בידים יצא מהן יין הרבה ואע"פ שנותנין שם מים אין מוציאין יותר מכדי מדתם והרי זו הוכחה גדולה שהחרצנים בולעין הרבה מן המים וכיון שכן הוא אין יכולין לעמוד על הדבר כמה יין יש שם ואפשר שיש שם בתמד ראשון חלק רביעי מן היין ויש בו משום יין נסך כדין יין מזוג דקי"ל יין מזוג יש בו משום יי"נ אלא לענין ברכה כיון שיש בו ספק בדבר כמה יין יש בו מברכין עליו שנ"ב אבל לענין מגע נכרי יש לו להחמיר עד שיהא כ"כ גרוע שאין דרך בני אדם לשתותן עכ"ל הרא"ש ומתוך שהביא הרא"ש דברי הר"א אב"ד ודברי הראב"ד ואח"כ כתב והר"ר יונה כתב כר משמע שהר"ר יונה פליג עלייהו ומתוך דברי הרר"י יתבארו דבריהם אף כי סתומים הם שמ"ש הר"ר יונה דתמד של שמרים כל זמן כלא מצא יותר מכדי מדתו שמותר וכתב אלא שהחמירו בתרומה כו' נלמד מזה שהראב"ד שהביא ראיה מתרומה מיירי אף בתמד של שמרים וסובר שאסור לעולם רק שיש בו טעם יין ובזה חולק עליו הר"ר יונה וס"ל כר"א אב"ד. ומ"ש הרר"י בתמד שמשימין מים בחרצנים שנדרסין ברגלים ולא נעצרו בגלגל וקורה יש להחמיר בתמד ראשון ושני כו' אפי' לא מצא כדי מדתו או פחות בזה הוא חולק על הר"א אב"ד דהר"א אב"ד ס"ל דלעולם אין בו משום יי"נ אא"כ נתן שלש ומצא ארבע ומיירי אף בחרצנים שנדרסים ברגלים ולא נעצרו בגלגל וקורה והר"ר יונה ס"ל בפעם ראשון ושני אסור לעולם אפילו מצא פחות ממדתו כדעת הראב"ד ואחר פעם שני ס"ל כר"א אב"ד וטעמו דחרצנים אלו עדיפי יותר משמרים אבל חרצנים שנעצרו ע"י גלגל וקורה בזה ס"ל ג"כ כהר"א אב"ד שאין בו משום יי"נ אא"כ נתן שלש של מים ומצא ד' וחרצנים אלו גריעי משל שמרים ובזה יתורץ ולא תקשה הרא"ש אהדדי שכתב חרצנים גריעי משמרים כמבואר בב"י ושם כתב בהדיא כדברי הר"ר יונה דחרצנים עדיפי משמרים אלא תרי מיני חרצנים נינהו ועפ"ז יתבארו דברי רבינו וב"י קיצר כאן שזה שהביא דברי הרא"ש דתמד של חרצנים גריעי וגם הזכיר דברי הר"ר יונה שמשמע מהם דתמד של חרצנים עדיף משל שמרים ולא ביאר הדבר גם קיצר בדברי הרר"י שכתב סתם בשמו דתמד של שמרים כל זמן שלא מצא יותר מכדי מדתו שמותר ורבינו כתב בדברי הרר"י שיש חילוק בין פעם ראשון לשני. גם קיצר שלא ביאר מ"ש רבינו בדברי הרר"י ומים שנותנין על החרצנים כו' עד הלכך לעולם יש בו משום מגע נכרי דמנ"ל לרבינו לכתוב כן בשם ר"י דלעולם יש בו משום מגע נכרי גם לא ביאר למה כתב רבינו התמד שנותנין מים ע"ג חרצנים כתב הר"א אב"ד דקשה למה נקט חרצנים הלא הר"א אב"ד כתב סתם ועפ"ר.