ולא חיישינן שמא החליף להכשילו כו' עיין מ"ש ב"י דאין כאן מקומו אלא לבסוף והכי הו"ל לכתוב המניח נכרי בחנותו ובו מדברים שאם הוחלפו יש בהם אפילו איסור תורה אם הוא יוצא ונכנס או אפילו שהה זמן רב ולא הודיע שדעתו לשהות מותר ולא חיישינן שמא החליף להכשילו אם אינו נהנה בחליפין אבל אם הודיעו שדעתו לשהות אסור עכ"ל ובב"י נפל טעות במאי דכתב אם אינו נהנה כו' דהא מדברי רבינו משמע להדיא דאפילו אם נהנה לית לן בה וכן הוא דעת ב"י וכמ"ש אח"כ בביאור דברי רבינו ע"ש וצ"ל דהאי ולא חיישינן כו' אין כאן מקומו אלא כצ"ל אם לא הודיעו שדעתו לשהות מותר ואם הודיעו כו' אסור ולא חיישינן כו' ולפ"ז האי ולא חיישינן הוא ענין בפני עצמו ואדלעיל קאי. אבל יותר נראה להגיה בב"י אפי' אם נהנה במקום אינו וגם למחוק תיבת להכשילו דהא אין שייך להכשילו כשנהנה וכן הוא בהדיא בש"ע בסימן זה. והא דהגיה הב"י וכתב שכצ"ל היינו משום דאין שייך לומר ברישא סתמא מותר דהא אינו מותר אם לא בתנאי דידוע דלא נהנה ומסתמא יש לחשוש דהחליף ונהנה ואין שייך ליישבו ולומר דצריך להיות דלא חיישינן במקום ולא דאכתי קשה מאי פסקא דקאמר מותר סתמא בדבר שמן המסתמא הוא אסור אבל לפי הגהתו והפוכו א"ש דאם יוצא ונכנס או לא הודיעו בכל ענין מותר דמרתת הנכרי להחליפו. אלא שאכתי קשה כיון דהב"י השמיט ברישא האי תיבת מותר אפי' לפי מ"ש שכן ראוי לכתוב כו' א"כ לא ידעתי למה כתב הב"י שרבינו לא כיון לשונו ושהיה לו לכתוב האי ולא חיישינן באחרונה שהרי במחיקת תיבת מותר מיושבים דברין היטב ואי משום דהרשב"א לא כתב כהאי לישנא אין זה קושיא דרבינו לא כיון לכתוב לשון הרשב"א רק סידר דינו לפי רצונו. ולעד"נ דא"צ כלום וה"ק מסתמא מותר כיון דלא חיישינן לחילוף ואפי' במקום שיש לחשוש לחילוף אם הוא יוצא ונכנס או לא הודיעו שיפליג ליכא למיחש למידי וליכא צד איסור אא"כ אם אירע שאינו יוצא ונכנס וגם הודיעו שיפליג וגם נהנה בחליפיו א"כ בעינן לאוסרו ג' מנינים יחד ומסתמא לא חיישינן שיארעו כל שלשתן יחד בענין אחד וק"ל: