אבל הרשב"א תולה הטעם לפי שאסורים מן התורה כו' יש לתמוה לפי זה בחלב נמי איכא חשש איסור דאורייתא בחילופו עם חלב של בהמה טמאה וכ"כ הרשב"א בהדיא שחלב טמאה הוא איסור דאורייתא כבשרה וא"כ למה מנו וקבעו אותו בסימן חמפ"ג שדי בחותם אחד ולא על הרשב"א תלונתי כי אפשר שהוא לא פירש דחמפ"ג דר"ל חלב כ"א חילתית והכי איתא בגמרא בהדיא שם בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ט) ריש ע"ב ע"ש גם הרי"ף והרא"ש כתבו חילתית רק שגרסו חחמפ"ג בשני חתין ופירשו חלב חלתית ואתי שפיר לפירש"י דהטעם הוא משום דאין דמיהן יקרים משא"כ לפי' רשב"א שטעמו משום איסור דרבנן צ"ל שהוא לא גריס חחמפ"ג בשני חתין אלא חמפ"ג ופי' חלתית. ומ"ש המפקיד או השולח דברים האסורים מדרבנן כחלב בס"א לא גרסינן כחלב אלא כמורייס כו' וא"ש טפי אלא על רבינו תלונתו שפי' תחילה החית חלב וכתב עליו והרשב"א תולה הטעם כו' כאילו אין חילוק ביניהן בענין הפי' ודו"ק ועיין פרישה: