1
וא"א הרא"ש ז"ל היה רגיל לרחוץ ידיו בין בשר לדג והיה שורה פת ביין ואוכלו בנתיים כו' נראה דעשה וה במקום קינוח והדחה שהוצרכנו בין גבינה לבשר כמ"ש לעיל סי' פ"ט ושם נתבאר דלא יעשה קינוח והדחה בפעם אחת לשרות פיתו ביין או במים ולאוכלו אלא צריך לעשות כל אחד ואחד בפני עצמו וכמ"ש בא"ח סימן קע"ג אלא שהוא מיקל בין בשר לדג שבלאו הכי חומרא יתירא הוא ואף שבא"ח סימן קע"ג כתב ז"ל וא"א היה נוהג ליטול ידיו בין בשר לדגים דחמירא סכנתא מאיסורא נראה דה"פ מדהחמיר סכנתא מאיסורא מש"ה החמיר אפי' בנטילה זו אף שהוא חששא רחוקה ומה"ט שהוא חששא רחוקה היה מיקל בקינוח והדחה לעשותן בסעודה יחד.