פנאד"ה של עו"ג ז"ל ב"י בספרי רבינו פנאדה של עו"ג ט"ס הוא דמאי איריא של עו"ג אפי' של ישראל נמי אסור דהא בישולי נכרי אפילו בשל ישראל אסור ע"כ ובש"ד כתב ר"ן דף פ"ב במ"ש שלו דא"ש ואין צריך למחוק (כל זה כתב בשם הגהות סמ"ק סי' ר"ו ומסיק רנ"ש אבל הרא"ש והמרדכי תפשו בדבריהם פשטידא של ישראל וצ"ע עכ"ל בכתביו עכ"ה) דאילו של ישראל בלאו הכי אסור בלא הכשרת תנור בקיסם (כלומר בלא בליעת השומן אסור עכ"ה) דהא דהתירו פת של עו"ג דהיינו כשהעיסה הוא של עו"ג אבל כשהעיסה הוא של ישראל הוא בכלל איסור שלקות ע"כ ע"ש ולדברי ב"י קשה לי מהו זה שאמר אפילו למי שנוהג היתר בפת של עו"ג והא בפת של ישראל איירי כאן לדבריו ובפת של ישראל ליכא מאן דמתיר כדלעיל בסימן קי"ב ואי איירי כאן בשחיתה גחלים אם כן ליכא בה גם כן משום איסור שלקות דשומן דהא התירו שלקות של נכרי בחיתוי גחלים ודוחק לומר דקאי לדעת הרמב"ם הנ"ל בסי' קי"ב דמתיר אפילו בפת של ישראל שאפאו עו"ג בקיסם ונתן טעם שאין הדבר אלא להיות היכר שפת של עו"ג אסור ומהאי טעמא לא הקילו אלא בפת אבל לא בשאר שלקות ומשום הכי קאמר הכא דאף בלי איסור פת כגון שהטילו קיסם אפ"ה אסור משום שומן זה דחוק: (שאלה להר"א על פולין שקורין ערבי"ש שקולין אותן העו"ג במחבת שלהן העשוין לכך וקורין אותה בלשון בהמ"י פוטש"לקי והעלה שמותרין כי סתם כליהם אינן ב"י וגם אינן עולין על שלחן מלכים וראיה מסמ"ג לאוין מצוה י"ט סי' ע"ה ע"ש רש"ל ועי' בת"ח בסי' ע"ה דין ט"ז. ובדין י"ב מ"ש בדין מיני מתיקה ע"ש עכ"ה):