ולא מיבעיא אם פירש אחד מהן אלא אפי' פירשו מהן הרבה אין להתיר הרוב הנשארים אלא המיעוט כתב ב"י דכל זה דברי הרשב"א בת"ה וכתב עוד ומ"ש דמיעוט שפירשו מותרים לאו למימרא דמיעוט מותרין כמות שהן דהא ליכא מאן דשרי להו כמות שהן ועוד דא"כ היאך כתב אח"כ אבל אם המיעוט נפל למקום אחר מותר שאם הם עצמם מותרין כשנפלו למקום אחר מהיכן היה יכול לבא להם איסור עד שהוצרך להשמיענו שהן מותרין אלא מותרין דקאמר היינו לעניין שאם נתערבו באחרים בטלות ברוב ומותרים משא"כ במרובים הנשארים כו' עכ"ל ותמיה בעיני שכתב דהא ליכא מאן דשרי להו כמות שהן דהא בהדיא כתב הרשב"א אם פירש אחד ממילא שרי דאמרינן מרובא פירש ומה לי אחד ומה לי יותר מאחד כל זמן שהוא המיעוט שרי מה"ט וב"י מסיים בסוף דבריו דמותרים לגמרי משמע והא דנקט ואם נפלו באחרות כדי נסבא וכדי להשמיענו דברוב אף אם נתערב באחרות אסור ועפ"ר: (אבל אם המיעוט נפל למקום אחר מותר ז"ל רש"ל דלא תימא חזרו לתערובתן ול"ד לפירשו המיעוט דמותרין דאיסורא ברוב איתא מאחר שפירשו יצאו מכלל התערובות אבל נפלו כך מתחילה למקום אחר ה"א דלא וכן איתא ברשב"א להדיא שמתחלה כתב דין פרישה ואחר כך דין נפילה עכ"ה):