וכתב הרשב"א דוכא כשהפרישן במתכוין אבל אם פירש ממילא שרי ודעת הרשב"א כדעת ר"ת. וא"א הרא"ש כתב דאפי' פירש ממילא נמי אסור כו' דעת הרא"ש הוא דעת ר"י ופלוגתת ר"י ור"ת בהא דאמר בגמרא ובנמצא הלך אחר הרוב הקשו התוס' וא"ת אפילו פירש אמאי שריא ליה והא איכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע וכדתנן פ' התערובות כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפי' הן רבוא ימותו כולם ואקשינן עלה בגמרא ונכבשינהו כי היכי דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני שמא יקח מן הקבוע תירץ ר"י דהתם היתר ואיסור מעורבים זה בזה ואי שרית ליה כשפירש אתי למשקל מן הקבוע כיון דאין מקומו ניכר אבל היכא דמקום האיסור נודע וניכר לא חיישינן דברשיעי לא עסקינן שמא יקח מן האיסור הברור ור"ת תירץ דכל שפירש מעצמו שרי ולא אסרו שם בשור הנסקל גזרה שמא יקח מן הקבוע ביד כו' וכתב ב"י (הב"י ציין לעיל לפיכך מי שלקח בשר מן המקולין כו' והביא נ' ת"ה הארוך ואח"כ כתב ויש לתמוה עכ"ה) ויש לתמוה על רבינו שכתב לעיל דבר חשוב אינו בטל חד בתרי ואפי' אם פירש אחד מהתערובות אסור פו' שזהו כדעת ר"י ולפי דבריו אם לקח בשר מן המקולין ואח"כ נמצאת טריפה במקולין אסור וכמ"ש הרשב"א לפי דבריו והיאך כתב כאן הסכמת הרשב"א דשרי בלקח בשר מן המקולין ואח"כ נמצאת טריפה במקולין ומדהביא דבריו משמע דהכי ס"ל וצ"ל שרבינו לא ראה דברי הרשב"א בת"ה הארוך ולא עלה על דעתו ששני דינים אלו תלוין זה בזה כמו שתלאם הרשב"א ולפיכך אע"פ שכתב דברי ר"י כמו שהיא הסכמת התוס' והרא"ש לא נמנע מלכתוב דינו של הרשב"א ז"ל אבל לפום קושטא דדינא כבר למדנו הרשב"א שהם תלויים זה בזה ואם איתיה להאי ליתיה להאי עכ"ל. ואומר אני שלא על רבי' תלונתו כי גם של הרא"ש תלונתו לפי סברתו שהוא סובר ששני דינים אלו תלויין זה בזה שהרי הרא"ש פסק כר"ן כמ"ש הב"י דאפי' פירש מעצמו אסור ואפ"ה כתב הרא"ש בתשובה הביאה רבינו וב"י שאם פירש קודם שנודע התערובות מותר ודברים של טעם הם כמו שמבאר דהואיל ולא נודע התערובות עדיין הם בחזקת היתר וכן הוא דעת רבינו לבאר דברי ר"י שאף שסובר פירש ממילא אסור מודה בזה שאם פירש קודם שנודע התערובות מותר ובזה נסתלק תמיהת ב"י ואמת אמר ב"י שרבינו לא ראה דברי הרשב"א בת"ה הארוך שאילו ראה את דבריו היה כותב עליו שהיא לא ראה דברי הרא"ש שכתב מילתא בטעמא שאין שום קישור לתלות שני דינים הללו זה בזה והרשב"א שכ"כ בשם ר"י נראה שהוא היה מבאר כן דעת ר"י דהואיל וכתב ר"י פירש ממילא אסור ס"ל לרשב"א דלר"י ה"ה פירש קודם שנודע התערובות אסור וראיה לזה שהרשב"א הביא ראיה לדברי ר"י מדברי ר' שמשון ז"ל ור"ש לא כתב אלא פירש ממילא ולא הזכיר בדבריו פירש קודם שנודע התערובות. גם מ"ו כתב כן שאין לתלות שני דינים זה בזה דהרא"ש סובר פירש ממילא אסור ופירש קודם שנודע התערובות מותר וזה פשוט דלא פליגי ר"י ור"ת אלא בפירש מאליו אבל הפרישו במתכוין לאחר שנודע האיסור ד"ה אסור. וקשה דלעיל ס"ס י"ו וס"ס נ"ז כתב רבינו נכבשינהו דניידי וזה אסור אליבא דכ"ע וכבר כתבתי שם ישובים ומ"ש שם בשם רמ"א (ועיין בת"ח כלל מ"ו דין ב' שכתב שם ג"כ זה ושכן השיב לו הגאון מהר"ר שכנא ומתיר אמנם המדקדק בתוס' ואשר"י דפג"ה ופ"ק דפסחים משמע דלית להו חילוק. וכן רש"ל ז"ל לא חילק בזה שום דבר ואוסר בסתם עכ"ה) דמיירי שנעקרו כולם ממקום קביעותם ואח"כ פירש אחר מהם כן מוכח בטור א"ח בסי' שכ"ח וכן מוכח בהדיא מדברי הרשב"א בת"ה הארוך הביאם ב"י וז"ל אבל כשפירש שלא בפנינו או שנתפזרו כולן ואפי' בפנינו כבר נתבטל הקביעות ומותר: