וכתב הרשב"א דדוקא כשהאיסור המליח למטה כו' עד יראה שהוא סובר דחום ע"י מליח אוסר הכל וא"א הרא"ש ז"ל לא כ"כ ז"ל ב"י באמת שאני תמה על רבינו שראה תחלת דברי הרשב"א ולא הספיק לעיין בסופם עד שכתב עליו מ"ש ואילו נסתכל בסופם היה רואה שלא היה מחלוקת בינו ובין הרא"ש בכך שהרי ז"ל בת"ה על דין בשר שחוטה שנמלח עם בשר נבילה ודג טהור שמלחו עם דג טמא שאסורין בשניהם מלוחים או כשטמא מלוח וטהור תפל דברים אלו שאמרנו יראה לי דדוקא כשהיה הטמא המלוח למטה והטהור התפל למעלה לפי שהתחתון גובר ומחמם את העליון ומבליע אבל אם היה הטהור התפל למטה והטמא המלוח למעלה אינו אוסר את התחתון אלא כדי קליפה ובמה דברים אמורים כשהיה טמא שמן לפי שהשומן מפעפע ואפילו ע"י צלי ואפילו ע"י מליחה ונבלע בכל ההיתר ואוסר את כולו אא"כ יש בו ששים של היתר כנגד כל האיסור אבל אם אין הטמא שמן אע"פי שהוא למטה והטהור למעלה אינו אוסר אלא כדי קליפה לפי שאין בו כח לפעפע לא ע"י צלי ולא ע"י מליחה לפי שאין המליח כרותח של מבושל אלא כרותח של צלי עכ"ל הרי מפורש שלא אמר דחום ע"י מליח אוסר הכל אלא דוקא כשהאיסור שמן ובהא להרא"ש נמי אוסר הכל כדאשכחן דגדי שמן שצלאו בחלבו וקי"ל דמליח כרותח דצלי וכ"כ רבינו בהדיא בסמוך וגדולה מזו כתב דאפי' איסור כחוש אם ההיתר שמן כל היכא דאיסור מלוח והיתר תפל אוסר כולו וכבר פירשתי דכשאין בו ששים קאמר דאוסר כולו וכך פירוש דברי הרשב"א ומ"מ נתברר שדברי הרשב"א בזה מוסכמי' לדעת הרא"ש ולדעת רבינו עכ"ל ב"י והנה מ"ש שדברי הרשב"א מוסכמים לדעת הרא"ש כו' לא קאי אלא למ"ש רבינו בשם הרשב"א דאם הוא שמן אוסר הכל שגם הרא"ש סובר כן שהכל אסור אבל במה שמחלק הרשב"א בין מלוח למטה למלוח למעלה בזה אין חילוק להרא"ש דבשמן בכל ענין אסור ובכחוש בכל ענין בקליפה וכמ"ש רבינו אלא שיש לדקדק בדברי הרשב"א שכתב אבל אם אין הטהור שמן אע"פ שהוא למטה כו' אינו אוסר אלא כדי קליפה דהואיל ומדמה מלוח לצלי כמ"ש בהדיא ואפילו ע"י צלי ואפילו ע"י מליחה כו' אם כן לצטרך ג"כ כדי נטילה לגבי מליחה כדקי"לן לגבי צלי. ודוחק לומר דלצדדין קתני שדומה לצלי בזה שאינו מפעפע בכולו כשהטמא כחוש אבל בזה אינו דומה לצלי שהצלי נאסר עד כדי נטילה והמליח אינו אוסר אלא קליפה דלא ה"ל להרשב"א לסתום אלא לפרש דלצלי בעי נטילה ולמליחה בקליפה סגי כי היכי דלא נטעה להשוותן יחד בדין זה הואיל וכללם כאחד כמ"ש. ועוד יש לדקדק לפי הבנתו דב"י לדברי הרשב"א שאינו אוסר הכל אלא א"כ הטמא מליח שמן למטה אבל אם הטמא כחוש אע"פי שהוא למטה אינו אוסר אלא קליפה וכן אם הטמא למעלה אע"פי שהוא שמן אינו אוסר אלא קליפה ולפי זה קשה ל"ל למיתני תרי בבי שכתב ודברים אלו יראה לי דוקא כשהטמא למטה כו' ובתר הכי כתב בד"א כשהיה הטמא שמן לערבינהו וליתנינהו בחדא בבא ולימא ודברים אלו יראה לי דוקא כשהטמא שמן והוא למטה כו' אבל אם חיסר אחד מאלה אינו אוסר אלא קליפה וא"ל אי הוה תנא הכי ה"א דוקא באם חיסר אחת מאלו כגון שהוא שמן והוא למעלה או שהוא למטה והוא כחוש אז אמרינן דבעי קליפה אבל אם הטמא כחוש ולמעלה אפילו קליפה לא ליבעי הלכך חלקינהו לתרי בבי לאשמועינן דעכ"פ קליפה בעי כשנמלחו הטמא והטהור יחדיו. ז"א חדא דלא מסתבר כלל להתיר אפילו בלא קליפה ועוד מדברי הרשב"א נלמוד דקאמר ואינו אוסר את התחתון אלא כדי קליפה משמע דקליפה עכ"פ בעי. ועוד יש לדקדק בדברי הרשב"א שמחלק בטמא שמן אם הוא למטה או למעלה לענין שומן מפעפע וחילוק זה לא מצינו בשום מקום בדבריהם ואדרבא נראה דיותר הוא מפעפע כשהוא למעלה מכשהוא למטה שהרי כתבו התוס' הביאם ב"י בד"ה ומ"ש רבינו בד"א בירך ז"ל ואפילו הראש למעלה וצד החלב והכליות למטה ועומד בשפוד בתנור אסור לאכול אפילו מראש אזנו דחלב מפעפע אפילו כלפי מעלה מדכתב אפילו כלפי מעלה משמע דמכ"ש הוא שהוא מפעפע כלפי מטה ואף ע"פ שכתבו כן לענין צלי הלא הרשב"א משוה דין מליחה לצלי בזה. ע"כ נ"ל לפרש דגרסינן איפכא בדברי הרשב"א בד"א כשהיה הטמא כחוש אבל אם הטמא שמן אוסר בכל ענין וכמו שמבאר וקאי אדסמיך ליה שכתב ויראה לי דוקא כשהטמא מלוח למטה אבל אם היה הטמא מלוח למעלה אינו אוסר את התחתון אלא כדי קליפה וע"ז אמר בד"א שמחלקינן בין אם הטמא למטה או למעלה דוקא כשהטמא כחוש אבל אם הטמא שמן אוסר הכל בכל ענין בין הוא למטה בין אם הוא למעלה משום דשמן מפעפע ולפ"ז ל"ק מידי דהא דמדמי מליחה לצלי היינו דוקא באם הוא שמן וגם לא קשה ליתנינהו בחדא בבא ודברי רבינו שכתב יראה לי שאוסר הכל ג"כ מכוונים ואין צריכין ביאור: