כל הדין כו' כך דינו אם נכבש בתוכו יום שלם מעת לעת. ב"י בד"ה כתב המרדכי הביא הגהות מיימון שכתבו בפט"ו בשם הרא"ש דכי אמרינן כבוש הרי הוא כמבושל ה"מ בכבוש בחומץ וציר כדפירש"י ע"כ ואיני יודע היאך אפשר שהרא"ש כ"כ שהרי הביא ראיה לומר דכבוש הרי הוא כמבושל בשהיית יום מבשר וחלב והתם אע"ג דלא הוי חומץ וציר הוה מתסר אי לאו דחידוש הוא עכ"ל ב"י ואפשר ליישב דהרא"ש בא לומר דבחומץ מיקרי כבוש אף שלא שהה מע"ל והא ראיה דגם רבינו כתב בסימן ס"ט בשם הרא"ש דנפל לתוך הציר נקרא כבוש והרי היא כמבושל ומבואר שם דשיעורו בכדי שיעמידנו אצל האש וירתיח וה"ט דמליחה כרתיחה וכ"כ הרא"ש בפ' בתרא דע"א גבי עכבר שנפל לשכר שכתב שם ז"ל תימא דהאי שיכרא וחלא צונן הם וי"ל ששהה בו זמן מרובה והו"ל כעין כבוש ולא פירשו התוס' כמה יעמוד בחומץ ושכר דנחשביה כבוש כמבושל ושמעתי בשם ריצב"א דחם שהה בו יום שלם מע"ל מיקרי כבוש כו' וראיה מבשר וחלב כו' עכ"ל ונראה דכוונתו נמי דלכל היותר א"צ אלא מע"ל אפילו בשכר וכיוצא בו ומינה נלמד דבחלא וציר דאפילו בפחות סגי כל חד לפי שיעורו וק"ל. וי"ל דדעת הב"י היה בתמיהתו דהשוה דעת הרא"ש לדעת רש"י ועמ"ש במרדכי שהביא ב"י כאן בענין זה. (וכתב האו"ה וד"מ הביאו כל כבוש כמבושל דאורייתא ולכן פסק אם נכבש יום שלם ספיקא דאורייתא לחומרא אבל כבוש בשר בחלב הוי דרבנן וספיקו לקולא דמן התורה אינו אוסר אלא דרך בישול ממש. וכבוש כמבושל אסור אפילו מה שחוץ לכבישה עכ"ה):