כי אין אדם יכול לכוין תדיר עם ש"ץ בשתיקה כו' ז"ל ב"י ק"ל על תשובת הרא"ש דמשמע מינה שאם לא היה חושש שמא יפנה לבו לדברים אחרים לא היה מברך בפיו כלל אלא הי' סומך לצאת בשמיעתו מש"ץ ואמאי הא אסיקנא בסוף ר"ה דאין ש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן אלא בברכות ר"ה ויו"כ בלבד ומשמע שצריכין שיכוונו לדברי ש"ץ שהרי כתב הרא"ש וש"מ דהלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויו"כ בלבד אבל בברכות של שאר ימות השנה לא אלא כשם שש"ץ חייב כך כל בקי ובקי חייב וכן הלכתא ועם שבשדות דאניסי ולא מצי למיתי לבי כנישתא בר"ה ויו"כ ש"ץ מוציאן אבל דעיר אין מוציאן י"ח עד דאתו לבי כנישתא ושמעו מש"ץ מתחלה ועד סוף ע"כ וא"כ בשאר ברכות דלאו ר"ה ויו"כ אפילו שמעו מש"ץ מתחלה ועד סוף אין ש"ץ מוציאן. ושמא י"ל דהיינו דוקא בברכות דתפלה דרחמי נינהו אבל בברכות דק"ש וכיוצא בהם בשומע מש"ץ יצא והוא שיכוין לכל דבריו עכ"ל ולא ידעתי למה כתבו בלשון שמא שהרי בהדיא כתב כן ברוקח סי' רי"ח וז"ל קי"ל בשילהי ר"ה ש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן בין מי שהוא בקי בין שאינו בקי בברכות של ר"ה ויו"כ. ירושלמי והוא שיהיה בראש התפלה. ופוטר משום דאוושי ברכות ופוטר נמי עם שבשדות ותפלות של כל השנה טוב שיתפללו כל היודעים כדאיתא בפרק תפלת השחר מתפלל אדם י"ח בכל יום וכל הברכות שאינן הודאה מברך כל א' וא' אבל יוצר ומעריב מכוין לשמיעת ש"ץ כו' עד אבל בר"ה וי"כ דאוושי ברכות שומע מפי ש"ץ כל התפלה ויוצא ואע"פ שש"ץ מוציאו מצוה מן המובחר שיהא היחיד מתפלל בעצמו שיש בהם כמה מילי דרחמי דכייף איניש לביה. אבל אהבה רבה דאית בה רחמי דתורה מצוה לשמוע עכ"ל. ומשמע דרבותא קאמר הרוקח דאפי' בר"ה וי"כ דמצוה להתפלל כל אחד בעצמו כדי שיהיה לבו כפוף אפ"ה אהבה רבה מצוה לשמוע מן הש"ץ כיון דרחמי דתורה נינהו וכ"ש בשאר ימות השנה דמצוה לשמוע מן הש"ץ אהבה רבה ואפשר שזה היה טעמו דרא"ש בברכות אהבה רבה היה רוצה לשמוע מפי ש"ץ אם לא מחמת שהיה חושש שמא באמצע הברכה יפנה לבו לדברים אחרים ובברכת יוצר אור אע"פ דלאו מצוה לשמוע לש"ץ מ"מ ה"ק אם לא מפני חשש זה לפעמים היה סומך על הש"ץ שהרי יכול לסמוך עליו אם רוצה וכמ"ש בשם רוקח דלא דמי ברכת ק"ש לתפלה ודו"ק. וב"י הביא ג"כ דברי הרוקח בכאן אבל קצר בלשון והעיקר לא הביא וממה שהביא אין ראיה ודו"ק: