ול"נ כו' הא דכתב רבינו ול"נ אע"ג דגם בשם הרא"ש כתב בסמוך דאם לא נשתנה קולו ונשתייר בו רוב כשר י"ל שאני התם דהרא"ש ס"ל דכל זמן שלא נשתנה קולו לא מיפסל משום קול שופר וד"א שהרי הד"א לא גרם שום שינוי קול ממה שהיה ראשונה אלא שהצריך רוב כדי שלא יהא כדיבק שברי שופרות דפסול אבל דעת הגאונים הללו דס"ל דכל שסתמו שלא במינו אפילו לא נשתנה הקול מיפסל משום קול שופר וד"א מטעם דהאי קול הוא בא גם מד"א ומה"ט פסלי' אפילו בנשתייר בו רובו משיעור שופר ובעל העיטור ע"כ ס"ל כוותייהו. וזה מקרי קול שופר וד"א מדמייתי ראייה מנסדק לרחבו. ש"מ דה"ק נהי נמי דהוי קול שופר וד"א מעכב אמרינן כיון דנשתייר השיעור השאר כנקצץ דמי והוה כשופר ארוך וקצרו כדאמרינן בנסדק לרחבו וע"ז כתב רבינו ולא נהירא. דאם ס"ל כוותייהו אפילו נשתייר בו כל שיעור שופר שהוא יותר מרוב שעור שופר עדיין יש לפוסלו מטעם דהכל בא משופר וד"א ולא דמי לנסדק כמ"ש בפרישה. גם כתבתי בפרישה דכתב סמ"ג דר"י נסתפק בנשתייר בו שיעור שופר אם לפסלו: