1
תקיעת מצוה כתב הכל בו בשם גאון דדוקא אדם אחר תוקע לי והוא שומע אבל הוא עצמו אסור לתקוע בו אפילו תקיעת מצוה מפני שיש הרבה בני אדם נהנים כשהם עצמם תוקעין וכל מידי דאיכא הנאה לגוף ליכא לשרויי משום טעמא דמצות לאו ליהנות נתנו וכתב הר"ן וכי אמרינן נמי דשרי דוקא במודר הנאה משום דמצוה לאו ליהנות נתנו אבל באומר קונם שופר לתקיעתו עלי אסור לתקוע אפילו תקיעה של מצוה שהנדרים חלים על דבר מצוה כדבר רשות אבל האומר שבועה שלא אשמע קול שופר של מצוה לוקה ושומע קול שופר של מצוה שאין השבועה חלה לבטל המצוה אלא בכולל שאומר שבועה שלא אשמע קול שופר עכ"ל והטעם מפרשים שם התוס' דף כ"ח ובמרדכי דלשון קונם חל על החפץ שנאסר לו ואין השופר משועבד לו אבל לשון שבועה שאוסר את עצמו על החפץ וכיון שהוא משועבד ליה לא מצי אוסר עצמו עיין בי"ד סי' ס"ו: