בית שאינו טוח בטיט כו' ולא אמרינן מוקצין הן כיון שאין בפחיתתו אלא איסור דרבנן משמע דס"ל הלכתא כרבנן דר"מ דפליגי בפ' המביא והביאו ב"י וצ"ע דלעיל בסימן שצ"ו כתב רבינו ז"ל ונתן עירובו במגדל ונעל לפניו ואבד המפתח אם הוא של לבנים מסודרים אלו על אלו בלא טיט בי"ט הוי עירוב וכתב ב"י שהוא משנה בפרק בכל מערבין ואוקמיה רב ושמואל במגדל של לבנים ור"מ כו' ומשמע ליה דמדאוקמוה כר"מ הכי קי"ל עכ"ל ב"י הרי בהדיא דסובר רבינו הלכתא כר"מ. לכן נלע"ד דמ"ש רבינו בסי' של"ז אם הוא של אבנים סדרים כו' מפני שיכול לסותרו כו' לאו משום דס"ל כר"מ וכאוקימתא קמייתא אלא אפי' אליבא דרבנן דפליגי אדר"מ קאמר דעירובו עירוב והטעם כיון דמיירי באוירא דליבנא דליכא בסתירתה אלא איסור דרבנן ואנן קי"ל כרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ומש"ה הוי עירובו עירוב אפי' לרבנן. וא"ל א"כ למה מוקי בגמרא כר' מאיר כיון דמצי לאוקמי אפי' כרבנן וכמו שפירשתי כבר הקשו בתוס' שם כיוצא בזה ותירצו דניחא לאוקמה כרבנן דפליגי עליה כו' ע"ש אבל אנן דקי"ל כר' דבר ברור הוא דאף בלא ההיא אוקימתא הוי דינא דעירובו עירוב ולא קי"ל כההיא אוקימתא דמוקי כר' מאיר ולא כמ"ש ב"י בסי' שצ"ז דס"ל לרבינו שהלכה כר"מ ונראה נמי מדבריו שכתב דסבר רבינו כו' משמע אבל רי"ף שלא הביא אלא אוקימתא בתרייתא דמוקי בשל עץ כו' פליג אמ"ש רבינו באוירא דליבני דהוי עירובו עירוב. ולפי מה שפירשתי א"ש די"ל דאף על גב שהרי"ף לא הביא אוקימתא דרב ושמואל דמוקי כר' מאיר ולא סביר כההיא אוקימתא מ"מ גבי אוירא דלובני סובר כרבינו דעירובו הוי עירוב מטעם שכתבתי כיון דקי"ל כר' ומ"ה לא הצריך רי"ף להביא דין זה כיון דכבר כתב גבי פלוגתא דרבי ורבנן ממילא הוי ג"כ הכא דינא הכי והרא"ש שהביא ג"כ אוקימתא קמייתא לאו משום דס"ל הלכה כר"מ הביאה אלא משום מילי אחרינא דכתב שם הרא"ש דנ"מ לפי ההיא אוקימתא הביאה וק"ל. ב"י הביא דברי מרדכי בשם ריב"א דטלטול מוקצה שהוא לצורך אוכל נפש מותר לטלטלו כדי לקחת אוכל כו' ותמה עליו ב"י דא"כ למה לא התירו לשחוט לכתחלה כדי לכסות באפר שהוסק והניחו בצ"ע ולעד"נ דל"ד כלל דשאני הכא גבי אוירא דליבני דשרי לפותחו משום דהוי כמו ששובר אגוז או שקדים בשביל האוכל שבהם דשרי משא"כ גבי בהמה לשחוט ועוד יש לחלק שאני גבי אוירא דליבני דהוי צורך אוכל נפש ממש אבל גבי בהמה דאכתי לא הוי אוכל והוו כמו מכשירי אוכל נפש לכך לא התירו. ב"י הביא בד"ה בית שאינו כו' דברי רבינו ירוחם שכתב עומד אדם על המוקצה מעי"ט ואומר מכאן כו' וכתב שהוא מדתנן בפרק המביא ר"א אומר עומד אדם על המוקצה כו' אומר מכאן אני נוטל וחכמים אומרים עד שירשום כו' ותמה עליו למה פסק הלכה כר"א במקום שחולקין עליו רבים ותירץ דמשמע ליה לרבינו ירוחם דקם ליה ר"א כב"ה כו' וע"ש והוא כנגד התוס' והרמב"ם ב"י ולעד"נ דלא צריך לאוקמי דברי רבינו ירוחם כנגד התוס' אלא ס"ל לרבינו ירוחם דפלוגתא דר"א ורבנן הוא ביש ברירה ור"א סבירא ליה יש ברירה ורבנן סברי אין ברירה ולפי מאי דקי"ל דבדרבנן יש ברירה הוי הלכתא כר"א לכך פסק רבינו ירוחם כר"א זה נראה ברור בעיני ותמה אני על ב"י דלא פי' דברי רבינו ירוחם כן כיון דאליבא דרמב"ם פי' הוא עצמו כך בסמוך. ומ"ש ישוב על דברי רבינו ירוחם דס"ל דר"א קם כבית הילל כו' אע"ג דב"ה סברי דלא סגי לה במכאן אני נוטל למחר עד דאמר זה וזה אני נוטל וכמ"ש הכלבו בסמוך וא"כ מאי אייתי ראייה מבית הילל מ"מ נראה דהכי מייתי ראייה דב"ה לא הצריכו לרשום ואע"ג דהצריכו לומר זה וזה כו' י"ל דווקא התם גבי בעלי חיים הוצרכו דמוקצה דבעלי חיים עדיף ומחמירין בהו או מטעם דילמא יראה שכחושים הם וישבקם וכמו שכתב אחר כך אבל גבי פירות אין חילוק בין אומר זה וזה או אמר מכאן אני נוטל ושפיר קם ר' אליעזר כבית הלל: