ורי"ף מתיר אף בתבואה כו' משנה בפ"ק דביצה בש"א אין משלחין בי"ט אלא מנות ובה"א משלחין בהמה חיה ועוף חיים ושחוטים. משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות אבל לא תבואה ר"ש מתיר אף בתבואה ובברייתא תניא שם ר"ש מתיר בתבואה כגון חטים לעשות מהם לודיות שעורין ליתן לפני בהמתו עדשים לעשות מהן רסיסין ורי"ף פסק כר"ש ורמב"ם והרא"ש פסקו כת"ק שאסר בחיטים ואע"ג דחטים חזי לכוס בין השמשות אפ"ה אסרו משום דאזלינן בתר רובא והרא"ש תמה על הרי"ף דפסק כר"ש במקום ת"ק וגם המ"מ תמה בזה על הרי"ף. ולעד"נ דס"ל לרי"ף דר"ש לא פליג את"ק אלא מפרש מה שסתם ת"ק וכתב אבל לא תבואה סתמא ולכאורה משמע דכל תבואה אסור להוציא לזה א"ר שמעון דאף בתבואה מצינו התיר כגון חטים דראוים לעשות לודיות וכיוצא בו ולישנא דר"ש דייק הכי שכתב ר"ש מתיר אף בתבואה וזה נראה יתור בלשונו דהוי מצי למימר ר"ש מתיר ותו לא ואנן ידעינן דאמאי שאסר ת"ק ר"ש מתיר ומדהאריך בלשונו נראה קצת מוכח דה"ק ר"ש דלכאורה משמע מדברי ת"ק דלא מצינו היתר בתבואה לכך א"ר שמעון מתיר אף בתבואה ר"ל אף בתבואה מצינו התיר כמו חטים וכיוצא בו ואפשר דת"ק גם כן מודה בתבואה אלו הראוייה לעשות מהן מידי והשתא א"ש שפסק הרי"ף כרא"ש כיון דלא פליגי דהלכה כתרווייהו: