וכן נחתום יכול לחמם כו' לפי מ"ש המ"מ בשם הרשב"א והביאו ב"י וז"ל ובלבד שיתן את הכל קודם שהניח החבית ע"ג האש ע"כ נראה דוכן דנקט רבינו הוא ל"ד דל"ד ממש להא דלעיל דממלא קדירה דהתם מותר ליתן בקדירה חתיכה אפילו אחר שהניח הקדירה ע"ג האש וכמ"ש המ"מ והביאו ב"י אלא דבהא הם שוים דמותר למלאות קודם שיניח ע"ג האש. עיין בב"י שהביא דברי סמ"ג שכתב ז"ל אם הוא אוכל קצת מן העוף או מן הבהמה בו ביום שרי משום דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אבל לאפות ולבשל מי"ט לחבירו אסור אפי' כשאוכל קצת ממנו כו' ותמה עליו הוא ז"ל ממה שהתירו חכמים לבשל קדירה מלאה בשר אע"פ שא"צ אלא לחתיכה אחת ומתוך כך הוצרך לדחוק ולהעמיד דברי סמ"ג דמיירי כשמבשלו לאחר אכילה ולעד"נ דאינו מוכרח לזה די"ל דסמ"ג מיירי כשאומר בפירוש שהוא רוצה אותה לצורך מחר וסבר כי"א שהביא רבינו וכן מוכח לשונו שכתב לבשל מיום טוב לחבירו דמשמע דמיירי שאומר שהוא לצורך חבירו והא דהתירו חכמים למלאות קדירה כו' איכא למימר דלא התירו אלא לבשל סתם שנראה שאינו מבשל אלא לצורך י"ט. ומ"ש על דברי הסמ"ק דשרי לשחוט בריאה אפי' אחר אכילה אע"ג דחכמים לא התירו אלא מסוכנת דוקא היינו לענין שא"צ בדיקה ואע"פ שאינו אוכל רק שיש שהות ביום כדי לבודקה ולאכול דזה דוקא במסוכנת התירו משום הפסד אבל לא בבריאה אבל אם אוכל ממנה כזית בבדיקה מותר אפילו בבריאה: