אסור להסיק בי"ט שני של ר"ה הלפידים שכבו כו' עיין מ"ש בזה הב"י ומ"ש עליו ודע שבמהרי"ל בהל' ר"ה דף מ"ט סוף ע"א כתב בשם מהרי"ל תמיהת ב"י וז"ל והקשה מהר"י סג"ל מאחר דבי"ט של גליות הנשאר בהבערה שחרית מותר בצהרים באותו היום א"כ ה"נ ממ"נ יהיה מותר בשני אם הן קדושה א' ואם ב' קדושות הן מ"מ יהא מותר עכ"ל הרי שהיה ק"ל כקושית ב"י וכתב מ"ו בהגהותיו ז"ל ולא אאמין שיצא אותו השאלה מפיו דהלא מה שאוסר ביום שני הוא משום הכנה כדאיתא בסמ"ג וביום עצמו לא שייך הכנה גם מ"ש דביום ראשון שרי לא נהירא דהא שם בסמ"ג כתב בשם ר"ש שאין הטעם משום הכנה אלא משום נולד וא"כ לפ"ז דווקא באותו היום אסור בי"ט של גליות ומ"מ בר"ה אסור אף ביום שני אפילו לפי זה הטעם מפני שקדושה אחת היא עכ"ל ור"ל לפי טעם של הכנה אסור בשני ימים של ר"ה משום דלקולא לא מחשבי' לקדושה אחת אלא בשבת וי"ט זא"ז ולפי טעם זה אפשר דמותר באותו יום עצמו ומיהו לפי דמחשב כנולד אסור אפילו באותו יום גם ביום שני דמחשבי' לקדושה אחת לחומרא והרי זה קרוב לתירוצים של ד"מ ודו"ק. ועל ב"י יש לתמוה למה לא הקשה קושייתו על רב ור' חנינא דאוסרי' בהדיא וכמו שהביא בהדיא בד"ז בשם ירושלמי ויש לדחוק ולפרש שתמיהתו על שלא הזכיר בהדיא לאיסור כיון שדרך הפוסקים לפרש ולא לסתום אבל מ"מ כל דבריו בזה זרים הם בעיני מאוד ודבר ק' הוא לאסור הלפידים שכבו להדליק בו ביום שדומה ללפידים שכבו בי"ט וביצה שנילדה בי"ט דאסורה בו ביום ל"ד כלל להדדי דשאני גבי ביצה דלא היה לה שעת היתר בו ביום והיום נולדה לכך אסורה אבל גבי לפידים כיון דמתחלה היו מותרין אין סברא שאחר שכבו יאסרו ולכך מותר בו ביום ואף על גב דאמרו בירושלמי דב' י"ט של ר"ה קדושה א' הן וא"כ הו"ל להתיר גם ביום שני כבר כתבתי לעיל דדוקא לחומרא אמרו כו' ומהא דאמרינן בירושלמי דטעמא דרב ור' חנינא דאמרו פתילה שכבה בשבת אסור להדליק בי"ט משום דקדושה אחת הן אין להקשות לפי זה ל"ל לטעמיה דקדושה אחת הן דהא אפילו הוי כשני קדושות לא שייך למימר בשבת וי"ט אחד מהם חול כמו בשני י"ט של גליות וא"כ ל"ל לאהדורי אטעמא דקדושה אחת הם וי"ל דרב חסדא דמוקי הכי בירושלמי לטעמיה אזיל דלית ליה הכנה ואיסורא הוי משום נולד ולכן מפרש טעמא דרבא משום קדושה אחד יאסרו דאם הוו ב' קדושות היה נולד בזה מותר בזה אבל לדידן דאית לן הכנה א"צ לתלות בקדושה אחת דאפי' הוו ב' קדושות אסור להדליק דשני הוי קודש ואין אחד מכין לחבירו כנ"ל וזה ברור ועיין בביאור סמ"ג ד' ב' ע"ג דג"כ כתב דאפי' באותו יום אסורים ולק"מ דלא כתב שם כן אלא לרב חסדא דאסרה משום נולד אבל לדידן ס"ל דאינו משום איסור נולד ומש"ה בו ביום מותר עכ"פ וביום שלאחריו בשני י"ט של ר"ה או בי"ט שאחר שבת אסור משום הכנה כן הוא דעת מ"ו אבל לעד"נ דאפילו רב חסדא לא ס"ל הכנה וס"ל דטעם בי"ט אחר שבת דאסור משום איסור מוקצה ולא ס"ל לאסור ביום ראשון של ר"ה עצמו ודוקא בי"ט שחל אחר שבת קאמר דאסור בי"ט וה"ט כיון דכבו בשבת ועל כרחו היה בדיל ממנה כל יום השבת הו"ל מוקצה לבו ביום וכיון דשבת וי"ט קדושה אחת הן אסור ג"כ בי"ט שאחריו משא"כ בשני י"ט של ר"ה גם רב חסדא ס"ל דמותר לחזור ולהדליקה בו ביום שכבה דאין שייך בכה"ג איסור נולד ומוקצה כיון שהותר לו להדליק העץ מתחלה ודרך העץ לכבות ולחזור ולהדליקה בו ביום וממילא שמותר ג"כ בי"ט שני לרב חסדא דלא ס"ל טעם הכנה וה"ה בי"ט שקודם שבת שכבה בו ומותר לחזור ולהדליקה בו ביום ביום טוב ואם הוי האוד חזי לשום דבר בשבת לא הוי אסור משום מוקצה והשתא יתיישב ל' הסמ"ג שם דהוצרך לומר דדוקא לטעם דהכנה אסור בשני י"ט של ר"ה ושבת שאחר י"ט ואין צריך לתירוץ של מ"ו שם וע"ש ודו"ק: