על טיבול של ירקות מה שדימה ב"ה לברכת בפה"א של טיבול ראשון ולא קאמר שיכול לברך להוציא אחרים אף ע"פ שכבר יצא כמו בשאר כוסות כגון כוס שני וכוס ד' עיין טעמו בב"י ונראה לומר דה"ט דרבינו משום דלגמרא דידן טעמא ואכלת ושבעת וברכת אינו עיקר אלא לאסמכתא בעלמא נקט הירושלמי וכמ"ש רבינו לעיל בס"ס קפ"ו ז"ל ובירושלמי מסמיך לה אקרא ושם כתב בשם הסמ"ק שכתב בשם ר"י דמי שלא אכל יכול להוציא מי שאכל ואף שכתב שם הב"י דרבינו לא דק דאין דעת ר"י כן הא שם כתבתי טעם לדברי הסמ"ק ורבי' ע"ש א"ש דדוקא מטעם שלא יכול לומר שאכלנו דהיינו בצירוף לזימון אינו יכול לברך אבל להוציא את הבור שאינו יכול לברך כמו נדון דידן ס"ל דיכול לברך ואף שרבינו חולק שם עליו וכתב דל"נ ליה היינו נמי מטעמא דכתיבנא שם אבל על כל פנים טעמא דאכלת ושבעת אינו עיקר אלא אסמכתא בעלמא כדמוכח שם וא"כ ס"ל לרבינו בשמדמה לברכות טיבול דירקות דמחשבי לחובה ומברכין להן משום חובת הלילה ה"ה נמי בבהמ"ז וק"ל ולפ"ז מ"ש רבי' מתחלה בשם רב עמרם שאם אינן יודעין לברך בהמ"ז אין תקנה להוציאם אין עיקר טעמא מכח שנאמר ואכלת ושבעת וברכת כמ"ש ר' דוד אבודרהם אלא הטעם כמ"ש לעיל ס"ס קפ"ו וק"ל ועיין מ"ש בשם מ"ו ז"ל סי' קפ"ו גם בסימן זה כתב ליישב קושיות הנ"ל ע"ש בק"ש שלו והנלע"ד כתבתי ודו"ק: