ויותר מסתבר לפי סברתו להניח הכריכה אבל לא קאמר דיותר טוב להפך הסדר ולעשות הכריכה תחלה משום דאיכא למיחש דיעשה כן בשאר השנים ואז אינו יוצא י"ח מצה דאורייתא דהא אתא מרור ומבטלו לטעם מצה ואחר שאכל ראשונה מצה אפי' עם מרור לא יאכל לתיאבון משא"כ בזה דאף אם יניח הכריכה בשאר השנים לא יעשה איסור דאינו אלא לזכר בעלמא כהלל וק"ל: ואינו חושש אם יאכל לבסוף דלא מנטר ז"ל מהרא"פ בהגהותיו וצ"ע דאמרינן בציקות של עו"ג כו' ובלבד שיאכל כזית מצה דמנטרא באחרונה ואף דבגמרא אמרו דאפי' באחרונה קאמרו וכ"ש בראשונה ע"ש בע"פ היינו לדיחוי בעלמא קאמר דלא מצי להביא ראייה משם דאין אוכלין אחר אפיקומן אבל לפי מאי דקמ"ל דאין אוכלין אחר אפיקומן דמצה א"כ ברייתא כפשוטו ומה"ט הביא רבינו הברייתא סתמא לעיל בס"ס תנ"ד ואפשר שסובר האשר"י דהתם מיירי כשיש לו שני זתים מצה דמנטרא ויאכל כזית בראשונה ויברך עליו המוציא ואכילת מצה וימלא כריסו מבציקות של עו"ג ואח"כ חוזר ואוכל כזית דמינטר שישאר הטעם בפיו אבל תמהני כי לפי זה למה לא אמר גם כן ובלבד שיאכל כזית מצה בראשונה עכ"ל וכתב מ"ו ז"ל עליו וז"ל ובודאי לא עיין בדברי הרא"ש שהרי כתב ז"ל דוקא בזמן הבית צריך שיאכל כזית דמנטר באחרונה לקיים על מצות ומרורים יאכלוהו אבל בזמן הזה שאין לנו חובת מצה אלא מבערב תאכלו מצות אין לאחר ברכת המצה שמוטב שיאכלו בתחלה לתיאבון ע"כ. ומיהו צ"ע א"כ למה סתם רבינו לכתוב כן בס"ס תנ"ד שאיירי גם בזמן הזה: