וי"א שצריך לכרכו במרור כו' ולאכול אחריו כזית מצה לבדו וא"א כתב שאין צריך כו' עיין בפי' רש"י ורשב"ם בע"פ סוף דף קי"ט ובפסקי הרא"ש ריש דף קל"ט דמחולקים המה במ"ש רב יהודה אמר שמואל שם בגמרא אין מפטירין אחר מצה אפיקומן דפירש"י ורשב"ם דמצה שאנו אוכלין סוף הסעודה היא זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה ואנו אוכלין אותם ע"ש חובה וע"כ אנו מברכין על אכילת מצה בתחלה ולא בסוף במקום הזכר כדאמר רב חסדא לעיל גבי מרור דלאחר שמילא כריסו ממנו האיך חוזר ומברך עליו ואחר אותה מצה של חובה דאוכלין באחרונה קאמר אין מפטירין ממנה לאכול דבר אחר שלא לשכח טעמה עכ"ל רש"י ורשב"ם וכתב עליו הרא"ש ז"ל ולפי זה היה נראה דצריך לאכול עמה מרור וחרוסת כיון שהוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה וא"כ צריך לעשות כמו בזמן המקדש שהיו אוכלין הכל ביחד הלל וסיעתו ואף לרבנן מצוה לאוכלן ביחד כלומר זה אחר זה בסמוך אמנם תמהני למה עושין כריכה בתחלה יספיק בכריכה אחרונה זכר למקדש הילכך נ"ל דאותה מצה אינה לשום חובה אלא אוכלין אותה זכר לפסח שהיה נאכל על השובע באחרונה ולפי שהוא זכר לפסח יש לו ליתן לה דין פסח שלא לאכול אחריה וא"צ לאכול עמה מרור וחרוסת עכ"ל הרא"ש והנה רבינו התחיל כדעת הרא"ש וכתב אוכלין ממצה השמורה זכר לפסח ולא יברך אחריו ר"ל מן הדין הוא שאין לברך אחריו כיון שאינה לשם חובה אלא זכר לפסח ואח"כ דעת רש"י ורשב"ם בשם י"א וה"ט משום דהרא"ש כתב צ"ל דעושין ג"כ כריכה לאוכלו במרור וחרוסת לרבנן ולהלל לכל אחד כדאית ליה ורש"י ורשב"ם לא כתבו זה בהדיא לכן כתב דעתם בל' י"א ומסיק דעת הרא"ש משום שדחה דבריהם אלא שק"ל על מ"ש רבינו בדעת י"א שיאכל כזית מצה אחריו לבדו שזהו לא נזכר בדברי רש"י ורשב"ם וגם בדברי הרא"ש שיהיה מוכרח לומר שס"ל הכי ואדרבה לפי הסברא נלע"ד לפי דעת רש"י ורשב"ם דכזית מצה באה במקום מצה הנאכלת עם הפסח במרור וחרוסת להלל ולרבנן לכל חד כדאית ליה אינו רשאי לאכול אחריו שום דבר כמו שלא היו אוכלין אחר הפסח להלל שום דבר אף שאכלו עם הפסח ובמצה ג"כ מרור ולרבנן אכל מרור אחר הפסח שדוחק לומר שמ"ש על מצות ומרורים יאכלוהו שר"ל מתחלה יאכל פסח עם מצה ומרור ולבסוף יאכל פסח לבדו או מצה לבדו בלא מרור שזהו לא נזכר ואף שנאמר בערב תאכלו מצות הא קאמר שם בגמרא דף ק"ב ע"א דקאהדר רחמנא קבעו חובה אף בזמן הזה דליכא פסח בהדה ע"ש ואי משום שאמרו אין מפטירין אחר מצה לק"מ לפי פירושם דמצינו למימר במקום מצה שנאכל עם הפסח קמיירי ואז היה נאכל ג"כ מרור וחרוסת עמהן לכל מר כדאית ליה וכמ"ש וצ"ע: