ויש מדקדקין להוציא ממנה התבשילין כשמגביהין אותה משום דאמרינן בשר א"צ להגביה וא"צ דדוקא כשאומר פסח שהיו אוכלים בהא קאמר שלא להגביה כו' הלשון אינו מדוקדק דמתחיל וקאמר א"צ להגביה דמשמע אבל אי בעי מגביה ומסיים בהא קאמר שלא להגביה וראיתי בטור שהגיה רא"פ שכתב בה ז"ל מדאמרינן בשר א"צ להגביה וכו' הגיה וכו' וכתב בצדו בהג"ה זה לשונו רש"י ורשב"ם גרסי בשר א"צ להגביה ולא עוד אלא שנראה כמקדיש בהמתו פי' לכך א"צ להגביה דהא לא מצי למימר פסח זה ולא עוד אלא אם היה מגביה היה נראה כמקדיש בהמתו מחיים לפסח כך פי' רשב"ם עכ"ל רא"ף ובזה א"ש דאזה כיון נמי רבינו במ"ש משום דאמרינן בשר אין צריך להגביה כו' ר"ל למה דסיים שם ולא עוד אלא דאיכא איסור משום דנראה כמקדיש בהמתו והשתא א"ש דסיים רבינו בהא קאמר שלא להגביהו ודברי גירסת רש"י ורשב"ם המה כתובים בע"פ דף קי"ו ריש ע"ב ע"ש: ונאמר לפניו שירה חדשה כו' כן גרס מ"ו ז"ל וכן כתב במרדכי בע"פ ובתוספות שם דף קי"ו ע"ב ומהרי"ץ ז"ל נוקד ונאמר בסגול ולא נאמר בחולם וצ"ע למה דהא לפיכך אנחנו כו' קאי אמה שלפניו בכל דור חייב אדם לראות את עצמו כו' וכמו שהיו אומרים הלל כך אנחנו נאמר אותו כאילו הוציאנו ממצרים ולמה נקד ונאמר בסגול דמשמע אלשעבר ונלע"ד כוונתו שלכך נקד בסגול משום דע"כ צריך לומר דהא דאמרינן במכילתא וכתבוהו התוספות בע"פ דף קי"ו ז"ל כל השירות בל' נקיבה חוץ משיר דלעתיד שיהיה בלשון זכר לא קאי אהלל אלא שירה בפ"ע זכר לכל נס ונס שעברו דוגמת שירת הים שהיא בלשון נקיבה כמ"ש אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת וכמו שנאמר בשירת הבאר אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר וגו' דוגמת שירות הללו ישוררו לעתיד זכר לגאולה שירה לשון זכר ולא אהלל קאי וא"כ ע"כ מה שאנו אומרים בהגדה ונאמר לפניו שירה חדשה ר"ל שהם על הים בשעת הגאולה אמרו אותה שירה חדשה דהיינו אז ישיר דהא אין אומרים אותו בסדר הגדה אלא שאנו אומרים שאנחנו חייבים להודות ולהלל למי שעשה לנו נסים והוציאנו ממצרים וכמו שאז נאמר לפניו שירה חדשה שירת אז ישיר כו' כן אנו נהללך בדבר אחר דהיינו הלל וק"ל וצ"ע דהנוסחא שכתבו התוס' והמרדכי ונאמר לפניו שירה חדשה אינו שם לא במשנה ולא בהרי"ף ולא בהרא"ש ולא במיימוני אלא כולם העתיקו לשון המשנה ונאמר לפניו הללויה וצ"ע. גם בסדורים ישנים וחדשים של דפוס ושל כתב נדפס בהן האגדה שירה חדשה לכן לבי אומר לי שאין להגיה בפרט לפי מ"ש דגי' שירה חדשה לא נתיישב כ"א כאשר נקרא ונאמר בסגול וקאי על עבר ועדיין עיקר חסר מן הספר וכולי האי לא הוה ליה לבעל אגדה לסתום אלא לפרש לכך א"ל ונאמר בחולם ומצורף עם הלל דבתריה וק"ל: