If everyone seeing this message became a Sefaria Sustainer by donating just $10 a month, we'd be able to keep our library of Jewish texts accessible, free, and growing for an entire year.   
×
×
Save "Drisha, Orach Chayim 442:1"
Orach Chayim 442:1
1

ואע"ג דקי"ל כרבי שמעון דלא קניס בחמץ ע"י תערובות כו' י"מ אדברי רבינו ממ"ש כאן למ"מ בס"ס תמ"ז שכתב שם לדברי ר"ש הנ"ל ז"ל ולאחר הפסח בין במינו בין שלא במינו בטל בס' כו' עד כללא דמילתא כל דבר שאין עוברין על תערובתו יכול לערב לכתחלה ולשהותו ודבר שעוברין עליו אפילו נתערב ממילא קודם פסח צריך לבערו ואם לא ביערו אסור נתערב אחר פסח בשוגג בטל בס' במזיד אינו בטל עכ"ל. והנה מקשין ממ"נ במאי איירי הכא בסי' תמ"ב הא דכותח הבבלי ואינך דקחשיב אם מיירי שיש בתערובות ס' היתר כנגד החמץ או לא אי איירי שיש בו ס' היתר א"כ הרי מותר להתערב אפילו לכתחלה קודם פסח גם לאוכלו בפסח לדעת רבינו שהרי נתבטל קודם הפסח וס"ל דלא חוזר וניעור בתוך הפסח ובהא ודאי לא פליג ר"א דאין מחמיר בדבר שכבר נתבטל בו החמץ לגמרי בשעת היתרו ואם מיירי בדליכא ס' בהיתר נגד החמץ א"כ היאך מקשה ואע"ג דקי"ל כר"ש דלא קניס כו' הא ר"ש דלא קניס איירי דוקא בתערובות שיש ס' בהיתר נגד החמץ וכמ"ש לעיל דברי רבינו שכ"כ בס"ס תמ"ז והם המה דברי ר"ש וכמ"ש ב"י דרבינו ס"ל דהא דלא קניס ר"ש היינו דוקא כשנתערב בס' כשאר אסורים וע"ש שכתב נמי שמדברי הרמב"ם נראה שס"ל אפילו נתערב בפחות מס' היתר לא קניס ר"ש וס"ל דמותר לאכלו אבל דעת רבינו אינו כן והנה רוצים לתרץ קושיא זאת באמרם דמ"ש רבינו כאן ומקשה אף ע"ג דקי"ל כר"ש דלא קניס כו' ע"כ צ"ל שמקשה זה לדעת הרמב"ם דפסק הלכתא כר"א כמ"ש רבינו בסמוך דאל"כ מאי מקשה מהא דקי"ל כר"ש דילמא להכי קי"ל כר"ש מאחר דלא קי"ל כר"א אלא כרבנן דפליגי עליה וכמו שפסק הרי"ף והרא"ש וכמ"ש רבינו בשמם בסמוך אלא ודאי לדעת הרמב"ם וסייעתו פריך דפסקו דהילכתא כר"א וקשיא להו דקי"ל נמי כר"ש דלא קניס וא"כ קשיא הילכתא אהילכתא וא"כ הוי קושיא הנ"ל ג"כ נתיישב דאיכא למימר דכאן איירי בתערובות דלית ביה היתר ס' נגד האיסור חמץ ואפ"ה הל"ל שמותר לשהותו לאוכלו אחר הפסח מאחר דקי"ל כר"ש דלא קניס ור"ש לדעת הרמב"ם אכילו נתערב בפחות מס' לא קניס כל אלה דבריהם ובאמת שתלו תניא בדלא תניא והקדמה כוזבת שאין זה כדרך הפוסקים להקשות אע"ג דקי"ל כר"ש כו' לדעת הרמב"ם שפסק כר"א ועדיין לא כתב דעת הרמב"ם גם אין לומר שדעת הרמב"ם היא פשוטה לכל שהרי הוצרך לכתבו אח"כ גם לא היה לו לסתום אלא לפרש שהקשה לדעת הרמב"ם מאחר שס"ל דאפילו בלא ס' קנס ר"ש כי באמת זה לא מוכח בהדיא מדברי הרמב"ם גם רבינו בסוף סימן תמ"ח לא כ"כ בשמו ובודאי אם עלתה על דעת רבינו שהרמב"ם ס"ל דאפילו בלא ששים לא קנס ר"ש היה מזכירו והיה כותב דעתו והיה חולק עליו בראייה או הוה כתב סתם דל"נ ליה דעתו או הוה מודה ליה לגמרי וגם הב"י שכתב שם דלדעת הרמב"ם בפחות מס' סגי אינו מוכרח כי אין לו ראייה כ"א מדכתב הרמב"ם סתם ואין זה ראייה גמורה שהרי אדרבה רבינו ס"ל כר"ש דמ"ש משאר תערובות איסור שבכל התורה דבעינן ס' וי"ל דאהא נמי סמך הרמב"ם ולא הוצרך להזכירו ועוד דעיקר הדין והחידוש שכתבו הרמב"ם ורבינו בזה הוא שאע"ג שהחמץ היה בעין בתוך הפסח ועבר עליו הפסח באיסור וה"ל למקנסיה שלא לאוכלו אף אם נתערב קמ"ל דלא קניס וכר"ש ולא שת לבו לפרש באיזה ענין שמותר ולא בא לאשמעינן צד היתר דלא קניס וכדברי רבא בגמרא בפרק כל שעה ושאמר הלכתא חמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו במשהו ולאחר פסח בין במינו בין שלא במינו מותר גם אשר בא ע'"ז מכח קושיא מאי מקשה מהא דקי"ל כר"ש דילמא היינו טעמא משום דלא קי"ל כר"א הוא דקי"ל כר"ש לק"מ דה"פ מאחר דמצינו דר"ש היקל בתערובת חמץ לאוכלו אחר הפסח א"כ ש"מ דס"ל ג"כ דלית ביה איסור בשהייתו בתוך הפסח דאל"כ הוה אסור לאוכלו ג"כ אחר פסח ובכלל שכלל רבינו בס"ס תמ"ז וכמ"ש לעיל וא"כ מנ"ל למימר לדברי רבי אליעזר דס"ל דיש איסור בשהייתו דילמא גם רבי אליעזר ס"ל דלית איסור בשהייתו וליישב קושיא הנ"ל בממ"נ במאי איירי הכא נלע"ד דלק"מ דבודאי צריכין אנו לומר דאיירי ביש ס' בהתערובות בהיתר נגד החמץ שהרי כתב רבינו בסמוך אתערובו' הללו ז"ל ודוקא כשאין בהתערובות טעם חמץ וכו' מחייבים עליו אפי' לחכמים מדאורייתא דטעם כעיקר דאורייתא עכ"ל ומדכתב דאיירי דבאין בו טעם חמץ ש"מ דיש בו ס' דעד ס' מיהב טעמא וא"ל דהרי יש לדקדק משם איפכא דמדכתב ג"כ שם ודוקא שאין בו כזית בכדי אכילת פרס ור"ל בכדי שהיית אכילת פרס אם אכל מהכותח כדרכו ע"י טיבול לא יאכל כזית חמץ בתוך התערובות באותו זמן ואי איירי דיש בתערובות ס' נגד החמץ פשיטא דלא יאכל כזית בתוך זמן שהיית אכילת פרס דהא פרס הוא לרש"י ד' ביצים וכזית הוא חצי ביצה וזהו שמינית מהפרס ומאחר שהוכחנו שיש בתערובות ס' נגד החמץ איך שייך לומר שימצא כזית בתוך הפרס ומכ"ש להרמב"ם ששיעור פרס הוא בכדי שיאכל ג' ביצים ומיירי נמי כשאוכל כדרכו וכמ"ש הב"י דאל"כ קשה דברי הרמב"ם דידיה אדידיה ע"ש וכיון שכדרכו איירי פשיטא דלית ביה כזית בכדי א"פ כיון דאית ביה ששים אלא ודאי צריכין אנו לומר דלית ביה ס' ויכול להיות דאפילו שמינית לא הוי ואפ"ה יש דברים שאין נותנין טעם בפרט בדברים שנותנין לקיוהא בעלמא ואין הגוף החמץ נתערב בהו ומש"ה הוצרך לומר דאע"ג דלית ביה טעם אם היה בו כזית בכא"פ הוי אסור וי"ל דע"כ זה ליתא דתאמר דאיירי בכותח ואינך דאית בהו קצת יותר משמינית חמץ ובודאי היה נותן טעם דכיון דנתנו אותו לקיוהא ש"מ שיש בו כח להחמיץ אלא איירי בסתם נתינת טעם שבכל התורה דהיינו בס' וכמ"ש רבי יוחנן כל איסורין שבתורה בס' ואפילו לרבא דאמר בטעמא בקפילא בס' דהיינו אם נתערב שני עניינים של היתר כגון תרומה בחולין במין בשאינו מינו יטעמנו כהן ואם של איסור הוא יטעמנו קפילא ארמאי ואם מין במינו הוא דליכא למיקם אטעמא בס' וכל זה כתבו רבינו בי"ד סימן צ"ח ע"ש וא"כ ה"נ אפשר למיטעמיה קודם פסח מ"מ בודאי אי לא הוי קצת יותר משמינית דהוי נותן טעם והא דהוצרכו לומר שאין בו כזית בכדי א"פ משום דהכי איירי הגמרא פרק אלו עוברין (פסחים דף מ"ד ע"א) דמתחלה רצה הגמרא לפרש טעמא דר"א משום דהיתר מצטרף לאיסור ודחי הגמרא דטעמא משום דאית ביה כזית בכא"פ ופריך א"כ קשה טעמא דרבנן דפליגי עליה ומשני דלית ביה כזית באכילתו כדרכו ואית ביה כזית באוכלו שלא כדרכו וכיון דבגמרא איירי שם בכזית בכא"פ וקאמרי דאפילו יש בו כזית בכא"פ ס"ל לרבנן דאינו אסור מדאורייתא כיון שהוא שלא כדרכו הוצרך רבינו לאשמעינן ג"כ דאל תטעה בזה דלעולם הוא אסור אפילו לרבנן ומחייבין עליו התם ואיירי כשלא כדרכו דבו דוקא ס"ל לרבנן דמותר מדאורייתא דבטל דעתו אצל כל אדם ורבי אליעזר ס"ל דאפילו בכה"ג עוברין עליו עליו דכיון דאם היו אוכלין שלא כדרכו דהיינו שאכל הכותח בכפות שלא ע"י טיבול זה אחר זה היה בו כזית בכא"פ יש בו שם איסור עליו ולהרמב"ם ולרש"י עובר אפילו בלהשהותו ולר"ת דוקא באכילתו וב"י הביא ג"כ כל זה לפי שיטתו על ענין אחר וכאשר הצעתי לפניך מכלל
****************** MISSING TEXT *
וכמ"ש רש"י שם פרק אלו עוברין (פסחים דף מ"ד) ע"ש ובשהייה זו ר"ל כדרך בני אדם שאוכלין במתון אבל אם אוכל שלא כדרכו במהרה וה אחר זה יכול לאכול הרבה כפלי כפליים דהיינו ל' ביצים ויותר בכדי שיאכל אחר בכדרכו ג' ביצים ואם כן מצינו שפיר שאף שיש ס' בהיתר יש בו כזית בכדי א"פ באכילתו שלא כדרך בני אדם אוכלין והשתא א"ש דכתב רבינו ואע"ג דקי"ל כר"ש דלא קניס כו' בדאית בו ס' וה"נ יש בו ס' ואע"ג דאית ביה כזית בכא"פ שלא כדרכו ר"ש נמי אפילו בכה"ג לא קניס ומשני ה"מ כשנתערב אחר פסח כו' ודו"ק ואף שמדברי ב"י משמע דאיירי בדליכא ס' שהרי כתב ז"ל ומצאתי כתוב על לשון זה של רבינו יש ספרים שכתוב בהן בשינויא דמשני רבינו על האי קושיא ואע"ג דקי"ל כר"ש כו' ה"מ כשנתערב קודם פסח והתלמידים הגיהו ומחקו קודם וכתבו אחר הפסח ולכאורה יראה שהוא הכרח להגיה כן לפי שאם כו' עד ועוד שאם נתערב קודם פסת ואין בו ס' היה חייב לבער כו' הרי לפנינו שכתב ואין בו ס'. אין לדקדק מכאן כלום דלא אוקמינן באין בו ס' אלא לפי אותו הגירסא שהיה כתוב בו ה"מ שנתערב קודם פסח דלאותם הגירסא ע"כ צריכין לומר דאיירי ר"ש בדלית ביה ס' דאל"כ מאי האי דקאמר דלא קניס ר"ש הא אפילו לכתחלה מותר לערבו ולאוכלו בפסח מכ"ש לערבו ולשהותו עד אחר פסח וכמ"ש רבינו בס"ס תמ"ז וכתבתי לשונו לעיל ואין לומר נמי דאיירי בתערובות שיש בו כזית בכא"פ בשלא כדרכו דהא ר"ש בכל מיני תערובות איירי כמ"ש רבא חמץ קודם פסח במשהו לאחר פסח בין במינו בין בשאינו מינו מותר ולא בכל תערובות מצינו דאית בהו כזית בכא"פ בשלא כדרכו ובכדרכו לית בו כ"כ א"פ אלא בכותח ואינך דקא חשיב עמו שהרי בגמרא אמרו שם בפרק אלו עוברין אלא הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בא"פ אי בעיניה דקשריף קאכיל ליה בטלה דעתו אצל כל האדם ואי משטר קשטיר ליה לית ביה כזית בכא"פ ומדקאמר הנח לכותח כו' משמע דוקא בכותח ואינך דקחשיב בהדיה מצינו כן ולא בסתם שאר תערובות ומש"ה אי הוה גירסת הספרים כשנתערב קודם הפסח היינו מוכרחים לפרשו דאיירי בדלית בה ששים אבל לפי גירסת ספרים דידן דגרסינן ה"מ כשנתערב אחר הפסח לעולם איירי בדאית ביה ס' וכאשר הוכחתי דמוכרח לומר כן:

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור