שלש חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי ולשון משנה פתוחות לרה"ר ופירש"י פתוחות לרה"ר דכל אחד ואחד רשות לעצמן ואין להם דריסת הרגל זו על זו דאי הוה להו זו לפנים מזו אסרה פנימה על החיצונה ותמה אני דקי"ל רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה וכאן עירבה כל אחת מהחיצונות ומותרת לטלטל כל אחת במקומה וא"כ אפילו זו לפנים מזו אינה אוסרת ולענ"ד דמלבד זה יש לדקדק בדברי רש"י שפי' שם במשנה וז"ל דאי הוי להו זו לפנים מזו אסרה פנימית אחיצונה דאפילו בפני עצמן אסורה כל אחת להשתמש ע"כ וזה מן התימה להיות כל אחת אסורה במקומה והם עירבו כ"א בפנימית לכן נלע"ד דהעניין הכי הוא דאמרינן שם בגמרא דף מ"ח אהא דרב ששת ותיהוי כחמשה ששרויין בחצר א' ושכח א' מהן ולא עירב דאסרי אהדדי ומסיק לרב ששת לא קשיא אם אמרו דיורין להקל יאמרו דיורין להחמיר ופירש"י אם אמרו דיורין של זה בזה להקל להתירן יחד יאמרו שהעירוב מביא הדיורים לתוכה כדי לאסור עליה הא לא דיירי ממש בגווה דליבעי עירובן בבית אחד ע"כ והנה מדוייק מלשון רש"י שטעם היתרן הוא משום דלא דיירי ממש בגוה ולכך נקט התנא ופתוחים לר"ה דכ"א רשות לעצמה ואין להם דריסת רגל זו על זו דאי הוי להו זו לפנים מזו ובית החיצון לבד פתוח לר"ה וא"כ הוי דיירי ממש בבית הפנימי מאחר שדריסת הרגל של חיצון הוא בפנימית ועירבו שם שני החיצוניות הוי אמרי' דיורין להחמיר: