פת של עכו"ם שנאפה בשבת ר"ת אוסר אותו דשמא נטחן היום כתב הב"י וז"ל וק' לי אמאי תלי טעמא דאיסורא בשמא נטחן היום הא אפילו נטחן מאתמול הוי מוקצה כמו גרוגרות וצמוקים מאחר שנאפה היום ואין לומר דקמח יותר ראוי לכוס מחטין ומש"ה קאמר שמא נטחן היום דאילו נטחן מאתמול לא היה מוקצה דז"א שהרי כתב רבינו בסמוך בשם הרא"ש ו"ל דאפילו היה קמח או עיסה בין השמשות לא הוי מוקצה ומדקאמר אפילו ש"מ דטפי עדיף כשהיה בין השמשות חיטים מכשהיה אז קמח. ושמא י"ל דנקט טחינה דאסירא מטעמא אפילו בי"ט משא"כ באפייה. אבל אה"נ דלענין שבת אפילו נטחן מאתמול הוי מוקצה כגרוגרות וצמוקים מטעם שנאפה בשבת. והא דנקט הרא"ש אפילו היה קמח או עיסה בין השמשות לא נחת לחילוקי מוקצה אלא משום דחיטים חזו לכוס טפי מקמח קאמר דאפילו היה קמח דלא חזי כלל לכוס לא הוי מוקצה משום דהוי גמרו בידי אדם ולא אידכר מוקצה דבין השמשות אלא היכא דמיתקן ממילא אבל לא היכא דניתקן בידי אדם כי הכא ושלא כדברי רש"י בפרק אין צדין עכ"ל. עוד כתב הב"י בסמוך ואיכא למידק הא עכו"ם שהביא דורון לישראל מדבר שיש במינו במחובר הוי גמרו בידי אדם שהרי ע"י אדם נלקטין ואפ"ה אסור וא"כ קשה למ"ש הרא"ש דלא הוי מוקצה משום דהוי גמרו בידי אדם ושמא י"ל דשאני התם דאפשר ליגמר שלא ע"י אדם כגון שיפלו מאליהן הילכך כי לקטם אדם נמי אסורים משא"כ בטחינה שא"א לעשות אלא ע"י אדם עכ"ל. וקשה לדברי הב"י מאיזה טעם נחמיר טפי במה שנעשה ממילא לומר ששייך גביה טפי מוקצה ממה שנעשה בו איסור מלאכה ולומר שאין שייך גביה מוקצה. ועוד קשה הא בפ' אין צדין כתב הרא"ש גבי עכו"ם שהביא דורון אמר רב פפא עכו"ם שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסורים לערב בכדי שיעשו כתב הרא"ש וז"ל ואפילו רבי שמעון מודה במוקצה כי האי דכיון דלא לקטינהו מאתמול כגרוגרות וצמוקים דמי עכ"ל. והוא ממש לשון רש"י אלא שרש"י סיים דבמוקצה אין חילוק בין של עכו"ם לישראל וגם להרא"ש בנדון זה אין חילוק. וב"י בעצמו הביאו לעיל בסימן שי"ח בדין השוחט לחולה בשבת דמותר לבריא דמקשה ב"י מ"ט דהרא"ש מ"ש ממחובר דכתב הרא"ש דמודה בו ר"ש כיון דלא לקטינהו מאתמול ומשני ז"ל ואפשר לומר דס"ל להרא"ש דבמחובר דוקא שייך לומר מדלא לקטינהו אקצינהו לפי שכל אדם יכול ללקט בידי משא"כ בבהמה שצריכה לשחוט ע"י מומחה ובסכין בדוק גם יש טירחא בשחיטתה ואפשר שהיה בדעתו לשוחטה אלא שלא נזדמן לו מומחה או סכין בדוק או שלא יכול לפנות מעסקיו כדי לשוחטה וכיון שאין מניעתה מלשחוט מוכיח שהקצה אותה לא אמרינן מדלא שחטה אקצה כו' ע"ש וה"ט לא שייך הכא באפייה דכל אדם יכול לאפות והל"ל דאקצינהו וכמו שם בעכו"ם שהביא דורון אמרינן דהוה מוקצה אע"ג דעכו"ם הביא וה"נ בפת שאפה העכו"ם. וגם בסי' שכ"ד כתב ב"י בד"ה מחתכין הדילועין פירש"י התלושים כו' עד כלומר דאילו נתלשו בו ביום אפי' לר"ש אסור לטלטלם דמחובר כיון דלא לקטינהו מאתמול אקצה מדעתיה ודמו לגרוגרות וצמוקים וכמו שפירש"י בפרק אין צדין וכ"כ שם הרא"ש עכ"ל ב"י שם הרי דכתב דהרא"ש ס"ל כפירש"י ואיך כ"כ ושלא כדברי רש"י דפרק אין צדין. ועוד קשה ממה שכתב הטור בסמוך והכי מסתבר לאסור דלא גרע מנשרו מאליהן. משמע דנשרו מאליהן הוא אינו כ"כ חמור מכשתלשן העכו"ם. ולסברת הב"י איפכא מסתברא דבנשרו מאליהן הוי מוקצין וכשתלשן העכו"ם אינה מוקצה. לכן נראה לומר דודאי גם כשתלשן העכו"ם שייך בו מוקצה כמ"ש הרא"ש בפרק אין צדין וחמור טפי תלשן העכו"ם מבנשרו מאליהן דבתלשן העכו"ם נעשה בו איסור תורה משא"כ בנתלשו מאליהן ומ"ש הרא"ש בסוף פרק הנזכר דלא הוי מוקצה כיון דגמרו ביד עכו"ם פירושו כשאין התחלת תלישת הפרי או קצירת התבואה הוא ע"י עכו"ם בשבת אז אין שייך בו מוקצה מחמת גמר מלאכה שעשאוהו העכו"ם. והכי דייק מ"ש הרא"ש דכיון דהוי גמרו ביד עכו"ם ולא כתב כיון דהוי ביד עכו"ם מלאכתו וה"נ דייק מ"ש גבי דורון דכיון דלא לקטינהו מאתמול כגרוגרות וצמוקים דמו פירוש דוקא גבי הלקיטה הוי מוקצה ולא גבי שאר מלאכות הנגמרות ביד עכו"ם אחר הלקיטה. ובזה יתיישב ג"כ מ"ש ר"ת דשמא נטחן היום ר"ל הואיל וטעם דמוקצה הוא הואיל ולא לקטינהו או אפינהו מאתמול מש"ה קאמר שמא נטחן היום דאם נטחן מאתמול הוי שרי דאינו מוקצה מדהתחילו מאתמול לטחנו ש"מ שהכינו עצמן לאפותו ואין אדם מקצה מדעתו כל שיוכל להיות ראוי לו לר"ש אבל בשלא טחנו מאתמול אקצינהו מדעתיה דאף שנקצר התבואה מ"מ אחר הדישה כשהתבואה מונחת ולא גילה דעתו מבעוד יום דרוצה לאפותו ס"ל לר"ת דהוי מוקצה. אבל הרא"ש ס"ל דאין נקרא מוקצה כי אם בעוד שלא נקצר או נתלש אבל מיד שנקצר או נתלש תו מותר כיון דגמרו בידי אדם ר"ל שההתחלה כבר נעשה מע"ש ולא אקצה. איניש נפשיה מכל שגמרו בידי אדם וכ"ש מדבר הנעשה ונגמר מאליו. וראייה למ"ש שיש חילוק בין התחלה לגמר הוא ממ"ש התוספות בפרק בתרא דע"ז דף ס"ו והביאו ב"י כאן אלא שיש ט"ס בהעתקת ב"י שלפנינו וכצ"ל וז"ל וגם התוס' פרק בתרא דע"ז כתבו שיש מתירין אפילו בשבת וכתבו אמנם יש אוסרים בשני י"ט של ר"ה לפי שנמשך לפעמים הקציר עד ר"ה ואפשר שקצרו בי"ט ראשון ואפאו בי"ט השני והעלו ונכון להחמיר בי"ט שני של ר"ה עכ"ל ע"ש בתו' ותמצא הענין כאשר הגהתי אף שאין שם כן אות באות והנה מבואר מדהתירו בשבת ואסרו בר"ה דה"ט משום דסברי כר"ש וביום א' א"א לקצור ולטחון ולאפות וכיון שהפת ביד עכו"ם בשבת אפוי ודאי לכל הפחות נקצר מאתמול וכיון דאין תחילתו דהיינו הקצירה ביום השבת תו לא חיישינן במה שנגמרו בשבת דדעתו של אדם אכל מאי דיכול להיות ראוי לו משא"כ בשני ימים טובים של ר"ה דאפשר שנקצר ביום טוב הראשון ונאפה בי"ט שני ומש"ה אסור כיון דהתחלה הוה ג"כ בי"ט ושני י"ט של ר"ה כיומא אריכתא דמיא. וה"ט ג"כ דעכו"ם שהביא דורון שאסור משום התחלתו דהיינו התלישה היה ביום השבת וז"ש הרא"ש ורבינו הביאו בסמוך ז"ל ול"נ להתיר דאפילו היה קמח או עיסה בין השמשות לא הוה מוקצה כיון דגמרו בידי אדם והטחינה והאפייה אינה אוסרה כיון שבשביל עכו"ם היא עכ"ל. הרי כ' להתיר מטעם דאין לאסרו מכח הטחינה כמו שעלה על דעת ר"ת כאשר הביא רבינו בשמו וגם בעל התרומה סימן רמ"ח והביאו ב"י תלה האיסור בטחינה ובאפייה אלא שהוסיף ג"כ לומר אף א"ת שהמוקצה היה מכח שהיה בין השמשות קמח או עיסה ולא היה ראוי לכוס לא מכח המלאכות שנעשה ע"ז כתב שגם מזה לא נאסר כיון שגמרו בידי אדם וק"ל. וזה ברור בעיני ובזה נתיישב הכל. ומ"ש רבינו אם עושה ארון או קבר לעצמו כו' עיין מ"ש ב"י ולסוף מסיק וכתב ומ"מ עדיין יש לדקדק למה השמיט הרא"ש סוגיית הגמרא דה"ל לכותבה ללמדנו דמ"ש יקבר בו ישראל היינו אם בצנעה יקבר בו ישראל מיד כו' ולע"ד נראה דהרא"ש ס"ל כרש"י ומ"ש דלמאי דמשני הגמרא בעומד בסרטיא כו' ר"ל כל מקום קבר ניכר למי הוא עשוי דאם הוא עשוי הקבר במקום פרהסיא כמו סרטיא ודאי נעשה בשבילו וא"כ ליכא לחלק בין צינעא לבפרהסיא דכיון דסתמא דמילתא מקום קברות ישראל מיוחדין לעצמן ומקום קברות עכו"ם אינם אצלם מקומן מוכיח עליהם שלא נעשה אלא בשביל עכו"ם. והשתא א"ש דהתנא דמתני' סתם וכתב אם עשה לו ארון וקבר בו ישראל ואם בשבילו לא יקבר בו עולמית ולא חילק ותנא דהיינו דווקא בעומד באסרטיא אלא ודאי התנא איירי בעשוי במקום שמורה עליו אם נעשה בשביל עכו"ם או בשביל ישראל ואפשר שגם עשיית הארון דישראל ועכו"ם מחולקין ועשייתו מוכיח עליו אם נעשה בשביל ישראל ועכו"ם והגמ' דמשני בארון המונח על הקבר ל"ד קאמר אלא חדא מן הדברים המורים עליו נקטה א"נ לסברת המקשן השיב לו דלא עלה על דעתו שבעשיית הארון והקבר ניכר אם בשביל עכו"ם או בשביל ישראל נעשה ומש"ה השיב לו דמיירי בעומד באסרטיא והארון עליו אבל לדידן ל"צ לזה וכמ"ש דגם זולת זה ניכר ונבדל. ומש"ה סתמו וקצרו הרא"ש ואפשר שגם זה הוא טעם הרי"ף ומ"ש רבינו ז"ל אלא שרש"י פירש אותו כו' עד הא לאו הכי צריך להמתין בכדי שיעשו לשון הגמרא נקט וי"ל הא לאו הכי שאין לפנינו דבר ניכר צריך להמתין והגמרא קאמר כן לפי סברת המקשן וכמ"ש וק"ל. ומ"ש רבינו בחלילין בס"ס ז"ל ואם א"ל לישראל להביאן אסורים לעולם ולאחרים בכדי שיבואו ממקום שהביאן וכתב ב"י לא ידענא מהיכא נפקא ליה לרבינו לקנסו לעולם כו' עד אלא דא"כ קשה מאי איריא א"ל ישראל להביאן כו' ונלע"ד דלק"מ דודאי כי לא א"ל אינו ידוע דבשבילו עושה האיסור דאורייתא כי אף שהביאן לישראל י"ל דתחילת הבאתן דרך ר"ה לא בשבילו היתה ואף אם היתה ליכא אוושא מילתא דבשבילו לבד נעשה שהרי בחד חליל יכול להספיד כמה מתים משא"כ בא"ל להביאן לו הרי זה ודאי נעשה בשבילו והואיל ואיכא אוושא מילתא מילי דמת וכמ"ש הרא"ש. לעיל מש"ה אסרו עולמית. ומה שהסכים הרא"ש דאם הביא בשביל ישראל והובאו מחוץ לתחום דאינו אסור אלא בכדי שיבואו אע"ג דאיכא מילי דמת אוושא מילתא שאני התם דלא נעשה בו כ"א איסור תחומין דרבנן וק"ל: