ניקב רגל הימיני אם נשאר כו' ואם לאו פסולה ואם נפסק אחד מהאותיות כו' כתב ב"י בשם מהר"ם מאירי ניקב יריכו והוא איזהו רגל שבה"א הן ימיני הן שמאלי נזכרו בו ב' תיקונים א' נשתייר בו כמלא אות קטנה והשני כל דינוקא דלא חכים ודלא טיפש קוראו כתיקונו ונראין הדברים על ב' תיקונים אלו שעל ב' מיני נקבים הם בתחלה דברו בנקב שמפסיק ?שפת רוחב הרגל שהוא עבה וניקב מקצתו מצד רוחבו בשפת הרוחב אבל ארכו נשאר קיים מצד רוחב הצד האחרת וקאמר דמאחר שנשתייר בארכו בלא ניקב כמלא אות קטנה ר"ל דקה כגון וי"ו או יו"ד כשירה שהרי אם עושה הרגל מתחלתו דק כשירה ואח"כ דברו כשניקב באמצעית הרגל עד שנפסק הרגל צדו העליון מן התחתון ותיקון זה תלוי כשיהא הנקב דק כ"כ עד שאין ההפסק מונע הקריאה המתוקנת לתינוק בינוני עכ"ל. וכתב עליו בד"מ וז"ל ומדברי המרדכי דלעיל נראה שאין סובר חילוק זה שהרי חילק בין אותיות פשוטות שבהן נזכר תיקון של תינוק אבל בהא וכיוצא בזה יש לדון בדין אם נשתייר כמלא אות קטנה. אבל דברי הטור מטין כדברי הר"ר מנחם מאירי שהרי הטור מחלק בין ניקב הה"א לנפסק האותיות וזה משמע כדבריו עכ"ל. נראה שהוקשה לו בדברי הטור מ"ש לעיל ל' נקב וכאן ל' הפסק ולהכי כתב דדבריו מטין כדברי הרר"מ מאירי. ואני אומר מזה אין ראיה וכמ"ש בפרישה דהכא והכא רבותא קמ"ל ואדרבה מדלא כתב נפסק הה"א אלא כתב נפסק אחד משאר אותיות משמע שהחילוק הוא בין ה"א לאותיות פשוטות. ועוד נ"ל דבלא"ה ע"כ מהר"ם דלא כרבינו שהרי כתב ניקב רגל ה"א בין ימינו בין שמאלי כשר וזה דלא כרבינו ודו"ק: