בורר כדרכו לזרוק הפסולת כו' ז"ל רא"ף לשון סמ"ג ומיימוני בהדיא דוקא אוכל מתוך הפסולת אבל פסולת מתוך האוכל אפי' בידו ולאלתר חייב וכי משמע באשר"י פרק כלל גדול ותמיהני על הטור שכתב אם יש טורח כו' בורר כדרכו לזרוק הפסולת. כי חילוק זה מצאנו פ"ח דביצה גבי י"ט לא בכלל גדול גבי שבת וק"ל עכ"ל. ועיין בב"י שכתב ג"כ שדעת הרמב"ם והרמב"ן וסמ"ג וסמ"ק והר"ן ויש בו משמעות שדעת ההלכות חולק על הטור בזה. וכתב שדעת רבינו שאע"ג דהאי בריית' בי"ט מיתניא ס"ל דאין חילוק בין שבת לי"ט בדין זה עכ"ל. וז"ל הרא"ש פרק כלל גדול דף קפ"ב ע"א וביד בורר ואוכל ובורר ומניח לאלתר כו' עד ודוקא אוכל מתוך פסולת אבל איפכא אסור. והבורר שני מינין אוכלין אותו שרוצה לאכול עתה מקרי אוכל ואידך מקרי פסולת. אמר חזקיה הבורר תורמסין מתוך פסולת שלהן חייב חטאת. לימא קסבר חזקיה אוכל מתוך פסולת אסור לא שאני תורמסין דשלקי להו ז"פ ואי לא שקלי מינייהו פסולת שלהן מסרח וכפסולת מתוך אוכל דמי ולהכי חייב עכ"ל. ובאמת משמעות לשון הרא"ש משמע דס"ל דפסולת מתוך האוכל אסור בשבת בכל ענין ולא כמו רבינו. וגם זולת זה לשון רבינו תמוה שכתב ותורמס קאמר בגמרא דאפילו אוכל מתוך פסולת אסור מאי אפי' דקאמר הא לדידיה בריר' אוכל ופסולת שוה והולך אחר מיעוט טירחא גם קשה מאי דמסיק לכך חשיב אפי' ברירת אוכל כברירת פסולת גם מ"ש היו לפניו שני מיני' השני חשיב פסולת ואסור לבררו. גם מ"ש אח"כ ולא שפין אותו ביד כדי להסיר פסולת דהו"ל כבורר דכל זה עולה יפה לפי דעת האומרים דאין מבררין בשבת הפסולת מתוך האוכל ולפי דעת רבינו צ"ל דה"ק דתורמס ידוע הוא שהאוכל מרובה על הפסולת הוא נפיש בטירחא בברירתו מברירת האוכל דהיינו התורמוס. ואשמועינן חזקי' דאף דבשאר מינין כה"ג מבררין האוכל בתורמסין אסור לברר וקמתמה תלמודא דלא ידע טעם לחלק בין תורמוס לשאר מיני' וכי סבר חזקיה דאין לברר אוכל מתוך פסולת אפילו לאכול מיד וביד. וזה שרי לכ"ע ומשני שאני תורמס כו' עד וכפסולת מתוך אוכל דמי כך הוא לשון הגמרא והרי"ף והרא"ש ורבינו שינה וקיצר וכתב לכך חשיב אפי' ברירת אוכל כברירת פסולת משום דס"ל ה"ט דאסור משום דמחשב הכל לפסולת מחמת שאינו ראוי לאכול כו' וכבר אשמועינן דאפי' ברוב פסולת אסור לטלטל הכל כ"ש בשכולו מיחשב לפסולת דאסור לבררו ולטלטלו. והא דקאמר בגמרא דחשיב כברירת פסולת מתוך האוכל אם לא נאמר שהיתה לרבינו גירסא אחרת צ"ל דה"פ האי תורמס האוכל מיחשב לפסולת וכיון שהוא הרוב כמ"ש תחילה אף שהפסולת היה אוכל עכ"פ אסור לברר התורמס דמחשב מתוך שליקותו לפסולת כיון שהוא הרוב וק"ל ומסיק דתורמוס דידן מותר לבררו מתוך הפסולת לאו מטעם שהתורמוס הוא האוכל לבד אלא כיון שפסולת הוא רוב בטירחא וכמ"ש. וגם בדין שאחר זה היה לפניו שני מינין כו' שינה רבינו וכתב לבסוף ואסור לבררו מה שלא כתב אביו הרא"ש דהיינו נמי לשיטתו דס"ל דמותר לברר הפסולת מתוך האוכל כשהוא זוטר בטירחא וא"כ קשה ליה למה נפקא מינה נחשב אותו שרוצה להניח לפסולת אי משום דאסור לבררו ז"א כיון שאם הוא המועט מותר לבררו ומאי פסקא לומר שאותו שרוצה להניח הוא הרוב. ועוד את"ל שאותו שרוצה להניח הוא הרוב ומחשב כפסולת א"כ אף מין השני המועט אסור לבררו אם לא שתאמר שאותו שרוצה להניח הוא נפיש בטירחא וזוטר בשיעורא וכל זה הוא דוחק לשיטתו דהא משני אוכלין סתמא איירי ואיירי אפילו בשוין או שהמין שרוצה לאכול הוא המעט. לכך הוסיף וכתב ואסור לבררו. ור"ל דנ"מ דלא מיחשב הבל אוכל ולומר דאף אם אינו רוצה לאכול מיד משום אחד מהן מותר לברר כיון דליתא כאן פסולת לא שייך ביה איסור בירור קמ"ל דז"א אלא יש בו איסור בירור ונ"מ דאם אינו רוצה לאכול משום א' מיד אסור לבררו מין מתוך מין אבל כשירצה לאכול מיד מזה לא איירי דהיה בו איסור כברירת אותו מין דירצה להניח אלא סמך אמ"ש לפני זה דבענין זה בוררין המין הזוטר בטירחא וק"ל. וכעין זה נמי נראה לפרש ממ"ש אחר זה ולא שפין אותו ביד כדי להסיר הפסולת דהו"ל כבורר ר"ל יש כאן איסור ברירה ונ"מ דאם אינו רוצה לאכול הכרשינין מיד אסור לשופן להסיר הפסולת דהו"ל כבורר. ול"ת דאין בזה שייכות איסור ברירה. אבל אם רצונו לאכול הכרשינין מיד אפשר דמותר דומיא דבריר' הנ"ל דמותר לברר הפסולת כשהוא זוטר בטירחא כדי לאכול מיד. ודוחק לומר דשאני התם דיד מיחשב שינוי משא"כ הכא דשפין הוא באורחי' חדא דגם שם חייב לאוצר אפי' בידים. ועוד דגם כאן לכאורה משמע דדרכן היה לשרות הכרשינין בכלי. ואם כן שפין ביד ג"כ היה דרך שינוי שלו ודו"ק. ועיון מ"ש רא"ף בהגהותיו אמ"ש רבינו ואסור לבררו ר"ל דר"ל האוכל מתוך הפסולת כו' לע"ד אין זה כוונת רבינו אלא כמ"ש דאל"כ קשה דברי רבינו דידיה אדידיה ודו"ק: