אבל ספל שיש בו מים חמין לרחיצה אפילו הוא כלי שני אסור ליתן בהם מים צוננין כו' עיין בב"י שמתמה ע"ז הלא מסקינן בגמרא דספל אינו כאמבטי ורבא לא קפיד ונתן אפי' צונן לתוך חמין כו' ע"ש שהאריך בתירוצים דחוקים. ולעד"נ דרבינו ס"ל כדעת התוספות ולא כהרי"ף שהתו' כתבו בהדיא שם בד"ה מי סברת ר"ש בן מנסיא קאי אסיפא ארישא קאי היינו דוקא למאי דס"ד דרב יוסף מעיקרא אבל למאי דמסיק דספל אינו כאמבטי קאי אסיפא ובכוס סבר שפיר ר"ש בן מנסיא כב"ה דבכל ענין שרי כו' ובאמבטי פסק רב נחמן כר"ש בן מנסיא דאוסר אפילו חמין לתוך צונן וס"ל לרבינו מדסבר רב יוסף להשוות ספל לאמבטי אף שא"ל אביי דתני רבי חייא ספל אינו כאמבטי היינו דוקא אינו לגמרי כאמבטי לאסור אפילו חמין לתוך צונן אבל מ"מ ג"כ אינו ככוס להיות מותר אפילו צונן לתוך חמין ומש"ה תני רבי חייא ספל אינו כאמבטי ולא תני ספל הרי הוא ככוס. ומש"ה ג"כ נתיישב הא דלא הביא לו אביי אידך דתני רבי חייא דכתיב בהדיא דנותן אפילו צונן לתוך חמין בספל אלא ודאי ס"ל דתרתי מיני ספל נינהו דיש ספל העומד לרחיצה ויש ספל העומד לשתייה ובספל העומד לרחיצה ע"ז תני רבי חייא דאינו כאמבטי לאסור לגמרי אבל ג"כ אינו ככוס להיות שרי לגמרי. ובאידך דרבי חייא איירי בספל העומד לשתייה ומש"ה כ' דמותר ליתן אפילו צונן לתוך חמין והשתא נתיישב ג"כ למה אמר רבי חייא דבריו כפל אלא ודאי תרתי דינין מחולקים נינהו ועיין בתו' שהקשו ג"כ קושיא זו למה לא הביא מיד הא דרבי חייא בתראי ולמה תננהו רבי חייא תרוייהו וישבוה בתירוצים אחרים ולפי מ"ש לדעת רבינו ניחא. והשתא א"ש נמי הא דמסיק רב הונא בריה דרבי יהושע קאמר ז"ל חזינא ליה לרבא דלא קפיד אמיא כו' ולא קאמר חזינא ליה לרבא דלא קפיד אספל ונראה לפשוט שגם דעת הרי"ף והרא"ש הוא דמה דתניא ברבי חייא ספל נותן לתוכו אפילו צונן לתוך חמין ר"ל ספל העומד לשתייה שהוא דומה לכוס הנזכר בפלוגתא ב"ש וב"ה הנ"ל דאל"כ קשה קושיא גדולה אהרי"ף ועל הרא"ש שתרווייהו לא העתיקו בהלכותיהן האי מימרא דרבא לא קפיד אספל כו' הא ודאי לא הו"ל להשמיטו כדי ללמדינו דאפילו בספל מותר לגמרי. ולא עוד שכתב הרי"ף והרא"ש הביאו ז"ל ומסקנא דשמעתא והילכתא כב"ה דקאמרינן דרבא לא קפיד מדתני רבי חויא מערה אדם קיתון של מים לתוך ספל של מים כו' וק' אדאשמעינן דהלכתא כב"ה מהא דרבי חייא רבותא טפי הוה להו לאשמעינן דהלכתא אפילו בספל מותר ליתן צונן בתוך חמין כדתני רבי חייא ורבא עבד כוותיה וכ"ש בכוס אלא ודאי גם הרי"ף והרא"ש פירשו לספל דרבי חייא תנינא דמיירי בספל העומד לשתיה דאל"כ תרתי דרבי חייא למה ליה ועוד מדאמר בדרבי חייא קמייתא ספל אינו כאמבטי ולא אמר ספל הרי הוא ככוס ש"מ דגם לכוס אינו דומה לגמרי וכמ"ש ראשונה. וכן הוא דעת רבינו ונראה שגם דעת הרי"ף בספל העומד לרחיצה דאינו דומה לכוס ולא לאמבטי ואין נ"מ בין הרי"ף ומ"ש התו' אלא באמבטי דלהרי"ף גם לפי המסקנא ר"ש בן מנסיא קאי ארישא ולא חלוק אאמבטי לאסרו לגמרי ולדעת התו' לפי המסקנא ר"ש בן מנסיא קאי אאמבטי ואסרו לגמרי והלכתא כוותיה כמ"ש רב נחמן. ואפשר דרבינו נסתפק אי הלכה כהרי"ף או כדעת התוס' ומ"ה השמיט דין אמבטי ולא כתב אלא דין כוס וספל העומדת לרחיצה ובהם כולן שוין. ודעת הרא"ש ג"כ הוא כדעת הרמב"ם ורבינו שאף שנתן טעם לדברי הרי"ף הלא כתב הרא"ש ז"ל ויראה שה"ט דהרי"ף שפסק כו' משמע דעת הרי"ף כן וליה לא ס"ל אלא כמ"ש לפני זה וכדעת התוס' שכ"כ בהדיא וכן הוא דעת רבינו ודע שמצאתי כתוב ברמזים על קלף שכתב שם ז"ל וספל דינו ככוס וברמזים הנדפסים כתב וספל דינו כאמבטי וכן הביאו הב"י ונראה ליישב שני הגירסות ע"פ מ"ש דספל העומדת לשתיה דינו ככוס. וספל העומד לרחיצה דינו כאמבטי ור"ל כדין אמבטי הנזכר בדברי ב"ה דהיינו צונן לתוך חמין ואסור וחמין לתוך צונן מותר. ומה שתי' רבי חייא ספל אינו כאמבטי ר"ל כפי מה שפסק רב נחמן דהלכה כר"ש בן מנסיא דאמבטי אסור לגמרי ע"ז קאמר דספל אינו דינו כן וזהו שמקשה הגמרא ולפי מאי דס"ד דרב יוסף דספל כאמבטי לאסור לגמרי ורב נחמן אמר דהלכה כר"ש בן מנסיא א"כ רחיצה בשבת ליכא והשיב לו אטו ר"ש בן מנסיא אסיפא קאי ארישא קאי ר"ל מה שאמרתי ספל הרי הוא כאמבטי לא לאסור הכל אמרתי ורב נחמן דפסק כר"ש בן מנסיא ס"ל דר"ש ב"מ אסיפא קאי ואפ"ה נמי א"ר חייא ספל אינו כאמבטי לאסור לגמרי ודו"ק. ודע שהתו' מקשין בד"ה מי סברת כו' ז"ל וא"ת למאי דס"ד דארישא קאי ואסר בכוס צונן לתוך חמין מאי קמ"ל רב יוסף דספל הרי הוא כאמבטי לר"ש בן מנסיא דהלכתא כוותיה (ור"ל הלא לפי זה דין ספל וכוס כאמבטי הכל דין א' להן) וי"ל דרב יוסף לב"ה אתי לאשמעינן דשרי בכוס עכ"ל ונראה לי דרב יוסף לא קאי אדברי ר"ש בן מנסיא דס"ל דב"ה גם בכוס אינן מתירין לגמרי אלא קאי אדברי ת"ק דס"ל דב"ה מתיר בכוס לגמרי ובאמבטי מחלק בין צונן לתוך חמין או איפכא וע"ז קאמר רב יוסף דספל הרי הוא כאמבטי אלא שלר"ש ב"מ אין נ"מ בזה דהא הכל שוין וכמו שהקשו התו' והמקשן הקשה לפי דקי"ל כר"ש בן מנסיא וס"ד דר"ש ב"מ אוסר באמבטי לגמרי והשיב לו דס"ל לרב יוסף דר"ש בן מנסיא ארישא קאי וגם באמבטי אינו אוסר לגמרי אלא דינו ככוס ורב יוסף לא בא להשמיענו שדינו דספל כאמבטי אלא אליבא דת"ק דס"ל דב"ה מתירין בכוס לגמרי וכמ"ש וק"ל. כן נ"ל כוונת התו' ולפ"ז גם לרבי חייא דאמר ספל אינו כאמבטי יכול להיות דאליבא דהלכתא דקי"ל כר"ש בן מנסיא כדפסק רב נחמן אמר כן ור"ש ב"מ אסיפא קאי לפי המסקנא וכמ"ש התו' וממילא ר"ש בן מנסיא ס"ל באמבטי אסור לגמרי וע"ז אמר ספל אינו כאמבטי. אבל לסברת הרי"ף דס"ל דגם לפי המסקנא רבי שמעון ב"מ ארישא קאי ספל דינו כאמבטי. עוד יש לדקדק הרבה בפשט זה וסוגיא דגמרא ואין כאן מקום להאריך רק ליישב כוונת רבינו והרמזים והתו' באתי ודו"ק. ומ"ש רבינו ז"ל וכן הדין בכלי ראשון והוא לשתיה כו' כנלע"ד דדוקא קאמר לשתייה דאינו חם כ"כ דאילו בכלי ראשון העומד לרחיצה לא הוה מותר לערות חמין לתוך צונן דהא אף דקי"ל תתאי גבר מ"מ כדי קליפה היא מבשל והיה אסור לכתחלה וכ"ש למ"ד דס"ל דעילאי גבר אבל כשהוא לשתייה דאינו מקפיד להיות חם כ"כ מודה דמותר לגמרי ובזה נתיישב למה כתב רבינו כלפי סברת התו' בתתאי גבר וכמו שהקשה ב"י ולא כב"י שכתב דרבינו לאו דוקא קאמר ואף שב"י ג"כ כתב סברא הנ"ל וכתב עליה ול"נ משום דלא מצינו מ"ש סברא זו ור"ל מי שיכתב דב"ה לרחיצה דוקא אמרי' שמתבשל כדי קליפה ולא בחם לשתיה. מ"מ נ"ל טפי לומר דרבינו דוקא קאמר לשתייה וליישב קושיית התו' ולומר דרבינו ס"ל סברא זו כיון דמסתבר לומר כן אף שלא מצינו מי שכתב כן ודו"ק. ומ"ש רבינו ז"ל וכן מותר ליתן הקיתון בכלי שני כו' וכתב ב"י ע"ז ז"ל ומקום דין זה מחולף דהו"ל לרבינו לכותבו קודם מותר ליתן קיתון של מים דבהנך דינין שלעיל שייך עכ"ל. ולעד"נ דיפה כיון רבינו לכתבו כאן משום דלעיל מיירי בתערובת מים צונן עם חמין דמתחממין יחד. ואח"כ התחיל לכתוב דמותר ליתן קיתון מים או שמן כנגד האש כו' דמיירי דהצונן נתחמם מכח האש ועומד האש והמים כל א' בפני עצמו ומש"ה סמך לכאן ג"כ דין דנותן קיתון של צונן בכ"ש שיש בו חמין דגם כן כל א' עומד בפני עצמו ואינו מתערב יחד וק"ל. ומ"ש רבינו ובלבד שיתנו רחוק מן האש כו' עד שהיד סולדת בו דהיינו כל שכריסו של תינוק נכוית בו הוא ל' הגמרא דף מ' ע"ב ז"ל היכי דמי יד סולדת בו ופירש"י שיש שסולד מרתיחה מועטת אמר רחבה כל שכריסו של תינוק נכוית. וז"ל ב"י ואעפ"י שמפשיטות דברי ר' ירוחם משמע דבמקום שהיד סולדת כו' ר"ל דבמקום שמניח אדם ידו כנגד המדורה ותהיה סולדת מחמתה הדבר ברור כדברי הרא"ש דבמקום שאם יונח שם הקיתון של מים יחמו עד כדי שתהא היד סולדת הוי מקום הראוי לבישול ואסור עכ"ל. ומכאן תשובה למורי הוראה דשואלין אם היד סולדת בתבשיל ומשערין באצבע וז"א אלא שכריסו של תינוק נכוה בו וכ"כ הגמרא וכמ"ש רבינו וק"ל. עוד הביא ב"י דברי בעל התרומה שכתב ז"ל שאם מע"ש עירה ושפך חוצה המים והשומן שבתוכה מותר לחמם הפשטידא וכתב ב"י ע"ז ז"ל ונראה מכאן שאפילו לדעתו מותר להחם בשבת חתיכת בשר שמן כו'. יגעתי ולא מצאתי כי ל' זה כתוב בספר התרומה וע"ש בסימן רל"ה שתולה שמן הדין באיסור חימום הפשטידא מפני השומן שבה שהיה מתחלה צלול ונקרש ונקפה וכשיחממ' יחזור להיות צלול ויהיה נולד כו'. ומשם יש לדקדק האי דינא הנ"ל דמדלא קפיד אלא אשמנוני' המוציא שם בעין משמע הא נשפך מתוכו מבע"י השמנונית מותר לחממו אע"פ שיש עדיין בשר שם בתוכו. ומ"ש ומים ר"ל המרק שיצא מתוך הבשר שבתוך האינפנדא וק"ל. ועיין מ"ש בש"ע רמ"א ורמ"י ז"ל ובתשובה כתבתי שמ"ש רמ"י בזה איננו נכון בעיני גם השגתי שם על רמ"א עוד שם הביא ב"י דברי המרדכי ז"ל והמרדכי בס"פ במה טומנין כתב כדברי ב"ה ואח"כ כתב ור"י מפרי"ש היה מוצא ראייה להתיר כו' עד ומ"מ טוב ליזהר שלא לשום כ"כ קרוב לאש אלא רחוק כדי שלא תהא היד סולדת כו' עכ"ל. וכתב ב"י ע"ז נראה מדבריו דבעל התרומה לא אסר אלא במקום שהיד סולדת וליתא כו' עד ועוד דמשמע דלרבי' יחיאל שרי לחמם כו' עד ובהדיא אסיקנא כו'. נראה כוונת ב"י בביאור דברי המרדכי שמה שכתב בשם ר"י מפריז שהיה מתיר ומסיק עליו דמ"מ טוב ליזהר שלא לשום כ"כ קרוב לאש כו' ר"ל שלא ישים אותו כל כך קרוב כדמתיר ר"י מפריז שהוא מותר אפילו לשומו במקום שהיד סולדת בו והוא לא ס"ל כן. וא"כ מוכח מיניה דס"ל להמרדכי דב"ה אינו אוסר אא"כ במקום שהיד סולדת בו דאל"כ מנא ליה להמרדכי שר"י מפריו מתיר אפילו במקום שהיד סולדת בו אדהוצרך המרדכי לכתוב דמ"מ יזהר שלא ישים אותו כ"כ קרוב. ומש"ה הקשה ב"י ב' קושיות דאין כן דעת בעל התרומה דאסר אפילו באין יד סולדת בו ממילא ר"י דמתיר נוכל לומר דאינו מתיר אלא להניחו במקום שאין היד סולדת בו. וחדא באידך תליא וק"ל. אבל לע"ד נר' שאין ביאור דברי המרדכי כן ולק"מ. דמ"ש דמ"מ טוב ליזהר שלא לשום כ"כ קרוב לאש אלא רחוק כו'. אינו ר"ל כ"כ כמו שמתיר ר"י מפריז דמשמע מינה דר"י מתיר אפילו בכדי שהיד סולדת דזה ודאי אינו מכח ב' קושיות שהקשה הב"י דחדא באידך תליא כמ"ש. אלא ר"ל אע"פ שמתיר ר"י מפריז והביא ראייה לדבריו אל תטעה בדבריו לומר דמתיר אפילו במקום שהיד סולדת דזה ודאי אינו דא"כ איך הביא ראייה להתיר מדאמרינן בפרק כירה וכו' הא אסיקנא שם דשמן יש בו משום בישול והפשרו זהו בישולו ואף ששם משמע שאיסור גמור הוא והמרדכי כתב דמ"מ טוב ליזהר כו' דמשמע דאין בו אלא זהירות בעלמא לכתחלה מדכתב טוב. לק"מ דודאי נתינת הפשטידא לחממה נגד האש אין בה כ"כ איסור כמו שיש בהפשר שמן נגד האש ותדע דהא גם הב"י בקושיתו כתב ז"ל ועוד דמשמע דלר"י שרי לחמם שמן זית כתב ובהדיא אסיקנא דשמן יש בו וכו' ולא נקט בל' דמשמע מר"י דמותר לחמם פשטיד"א במקום שהיד סולדת וה"ט משום ?דה"ג לא היה יכול להקשות מהא דאסיקנא שיש משום בישול בהפשרת שמן דבודאי בחמים פשטידא יש להקל טפי אלא קושיית ב"י היא מדהביא ר"י ראייה להתיר פשטידא דמותר ליתן אשה ידה הסוכה בשמן כנגד המדורה. וע"ז כתב המרדכי דכמו דבשמן יש איסור וחיוב אם נתנה כנגד המדורה כך טוב ליזהר בפשטידא שלא ישימו כ"כ קרוב לאש ובעל התרומה שאוסר משום נולד ודאי אפילו בכה"ג אוסר וק"ל ולק"מ: