ור"י פסק כר"מ דבשוגג מותר אשי' בו ביום כו' עיין בב"י שכתב הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימין לדעת אחת דהלכה כר' יודא דבשוגג אסור בו ביום גם לאחרים ולערב מותר גם לו כו' ותימא בעיני אם הרא"ש מסכים לפסק הלכה כר' יודא איך לא כ"כ רבינו בשמו ולא הזכיר אלא דעת הגאונים שפסקו כר"י ודעת ר"י כר"מ ולא כתב הסכמת הרא"ש. ועוד יש לתמוה הפלא ופלא על הב"י הלא כתב הרא"ש בהדיא בפרק מרובה דהלכה כר"מ ע"ש דף קל"ט סוף ע"א שהביא שם דברי הרי"ף שפסק הלכה כרבי יודא וכתב עליו ז"לל הא אמרינן בפ"ק דחולין דרב מורה כר"מ וגם רבא ס"ל כר"מ בפרק כירה עכ"ל מכל זה מוכח כמ"ש דלדינא ס"ל כר"י דפסק כר"מ אלא שיש לתמוה גם ארבינו שבח"מ ס"ס ש"ן כתב דהרא"ש פסק הלכה כר"י הסנדלר בענין גנב וטבח בשבת ע"י שליח אי הויא שחיטה ראויה לחייב עליה ד' וה' ע"ש. ובאמת שהרא"ש כ"כ שם בפרק מרובה דף קל"ח ריש ע"ב אלא שמדברי הרא"ש יש ליישב דלק"מ שם אדברי הרי"ף הנ"ל שפסק הלכה כר"י והוכיח דאין הלכה כר"י הסנדלר מפלוגתא דרב אסי ורבינו דקי"ל כדברי המיקל כר ע"ש והנה יש לדקדק דדברי הרא"ש הנ"ל לכאורה נראין כסותרין זא"ז שמתחיל לדקדק וכתב דמסתבר דהלכה כר"י הסנדלר ומסיק דרבא פסק כר"מ דמסתברא דהלכה כר"מ (מיהו הא איכא ליישב ולומר דהרא"ש ס"ל דאף דרב ורבא ס"ל כר"מ מ"מ קי"ל כהנך רבנן בתראי דס"ל דהלכה כר"י הסנדלר ולא תמה כ"א אהרי"ף דס"ל דהני רבנן בתראי לא קי"ל כר"י הסנדלר א"כ לפחות לא היה לו לפסוק כרבי יודא כ"א כר"מ וכדעת רב ורבא וק"ל) לכן היה נראה דהרא"ש לא החליט דבריו תחלה לפסוק כר"י הסנדלר אלא דכתב דהרי"ף הוכיח משם דאין הלכה כר"י הסנדלר וע"ז כתב דאדרבה משם היה נראה להוכיח דהלכה כר"י הסנדלר ולכן דקדק הרא"ש בלשונו וכתב היה מסתבר לפסוק הלכה כוותיה דרק במלת היה דמשמע דעלה על לבו כן מכח סברא אבל מההיא דפרק כירה מוכח דהלכה כר"מ אלא על רבינו קשה דכתב שם בח"מ סימן ש"ן ז"ל ולדעת א"א הרא"ש פטור משום שחיטה שאינה ראויה כר"י הסנדלר. לעד"נ דרבינו ס"ל מדמצינו לענין איסור שבת דרבא פסק כר"מ וכן הורה רב כר"מ ולענין גנב וטבח בשבת מצינו אמוראי פליגי בדברי ר"י הסנדלר משמע דס"ל כוותיה ומש"ה פסק רבינו כתרווייהו לענין איסור שבת ס"ל דהלכה כר"מ דמאחר דקי"ל כדברי המיקל דס"ל דגם לר"י הסנדלר אינו אסור אלא מדרבנן ונמצא דפליגי תנאי במלתא דאיסור דרבנן מש"ה פסק רבא כדברי המיקל. ולענין לשלם ד' וה' שהוא אפוקי ממונא פסק כר"י הסנדלר לפטור המשלח מהתשלומין דהמוציא מחבירו עליו הראייה ודו"ק. ומיהו בזה לא נתיישב שם דבסוגיא בפ' מרובה מוכח מיניה וביה דמעשה שבת אפי' לר"י הסנדלר אינו אלא מדרבנן וממילא בד' וה' ועיין בק"ש מ"ש שם. ובאמת אדרבה פ"ק דחולין דף קנ"ב ע"א משמע ומוכח מלשון הרא"ש שס"ל דהלכה כר"מ שהרי אחר שכתב דברי הרי"ף הביא רבינו דברי ר"י וכל ראיותיו והוכחותיו. אלא שאח"כ כתב ז"ל והגאונים כתבו דהאידנא דרשינן בפירקא ואורויי מורינן כרבי יודא משום דנפישי עמי הארץ ומזלזלי באיסורי. והיינו לחומרא בעלמא אבל לענין הלכה ודאי ס"ל להרא"ש דהלכה כר"מ כמו שפסק ר"י בעל התו'. ונ"מ גם האידנא לענין שהיית מוצאי שבת דאם היה מדינא מותר א"צ להמתין בכדי שיעשה ואף שרבינו כתב שגם להגאונים שפסקו כר' יודא א"צ להמתין בכדי שיעשה מ"מ יש נ"מ לדעת רש"י ע"ש. ודומה לזה מסיק הרא"ש וכתב שם ז"ל ולפי מה שהוכיח ר"י דהלכה כר"מ קשה לרש"י כו' ע"ש וגם מזה מוכח דהרא"ש מסכים לפסק ר"י דהלכה כר"מ דאל"כ קשה מאי מקשה מהוכחת ר"י על רש"י הא אין ממש בהוכחותיו דר"י וגם ברמזים שם פ"ק דחולין הביא תחלה דעת הגאונים ואח"כ דעת ר"י דהלכה כר"מ ע"ש: