אפילו חטין שזרען ועדיין לא השרישו כו' ז"ל מ"ו לא אוכל להבין הלא מסקינן שם בפרק כירה (שבת דף מ"ה ע"ב) להדיא דדוקא לר"ש הוא דאמרינן הכי אבל לענין פסק הלכה מאחר דלא קי"ל כר"ש אפילו בנר שהדליקו בה באותה שבת מאחר דדחייה בידים כ"ש חיטים שזרען ובצים כו' דדחייה ממש וכמ"ש התוס' שם שזהו חשוב יותר דחייה בידים מנר שהדליקו א"כ מ"ש שאסור והרא"ש שהביא סוגיא זו לא לפסוק כר"ש אלא אדרבה תוכל למידק מיניה מאחר דאיבעיא לר"ש ופשיטא דלר"ש אינם אסורים הם לדידן שפיר אסורים דהוה דחייה בידים כדמשמע בתוס' עכ"ל פי' לדבריו דשם דף מ"ה ע"א איבעיא בגמרא ז"ל בעא מיניה ר"ל מר' יוחנן חיטים שזרען בקרקע ובצים שתחת תרנגולת מהו כי לית ליה לר"ש מוקצה היכא דלא דחייה בידים אבל היכא דדחייה בידים אית ליה מוקצה א"ד ל"ש א"ל אין מוקצה לר"ש כו' כתבו התוס' שם ז"ל היכא דדחייה אית ליה אע"ג שבנר שכבה שרי ר"ש אע"ג דדחייה בידים דהתם שאני ?כיון דפסק דיחוי שלה אבל הכא לעולם הן דחוין כל זמן שמונחים שם עכ"ל התוס' וזה דייק מ"ו כיון שהן דחוין יותר מנר שכבה ?מכ"ש הו"ל למיסרן והאשר "שהביא לאבעיא זו כתב מ"ו שלא הביאו ללמוד ממני שמותר אלא אדרבה ללמוד ממנה דאפי' לר"ש עלתה על דעת הגמרא שמודה במוקצה גדול כזה דדחייה בידים מותר וא"כ ממילא נשמע ממנו דלדידן דאסרינן בנר שכבה מכ"ש דאסרינן במוקצה גדול כזה. כן דעת מ"ו אבל באמת הוא דוחק גדול לפרש דעת הרא"ש כן לכן נראה דלק"מ דהא דקי"ל כר"ש דאין מוקצה אלא בגרוגרות שמוקים היינו משום דאיכא תרתי דדחיה בידים וג"כ נתקלקלו והסיח דעתו מהן וכמ"ש רבינו ו"מ דמכח דחייה בידים לחוד לא היה אסור וה"ה בחטין שזרען דאין כאן אלא מוקצה דדחייה בידים דאינו אסור והא דאסרינן בנר שכבה ה"ט משום דאתקצאי בבין השמשות באיסור דאורייתא שהיה דולק וא"א לטלטלו שמא יכבנו משא"כ בחיטין שזרען ולא נשרשו עדיין שאין שם מוקצה מחמת איסור דאורייתא. וק"ל וזה נלע"ד ברור: