בשר חי אפילו תפל כו' עיין בב"י עד והמ"מ כתב שם אדברי הרמב"ם שכן הוא בגמרא וצ"ע שבגמרא לא נזכר ה"ט משום דחזי לאומצא גבי בשר ואדרבה שם בגמרא ד' קכ"ח ע"א דקאמר בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא דרב חסדא אומר בשר תפל אסור לטלטל ומקשי' עליה מההוא מעשה דבר אווזא ומשני שם שאני בר אווזא דחזי לאומצא דמשמע אבל שאר בשר תפל לא ונלע"ד דע"כ צ"ל דל"ג שם בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא בשר תפל אלא בשר תפוח וכן גירסת הרי"ף והרא"ש והר"ן דאל"כ תקשי ליה לרב חסדא דקאמר אסור לטלטל מהנהו ברייתות דמייתי אחר פלוגתתא דבשניהן איתא דבשר תפל מותר לטלטל (ומיהו י"ל דס"ל דהברייתות אתיא כר"ש והוא כר"י ס"ל) אלא ודאי גרסינן בפלוגתתא בשר תפוח שפירש סרוח וכמ"ש רש"י בהדיא בפי' להברייתות שם דף קכ"ח ריש ע"ב וא"כ מש"ה לא מצי לאקשויי לרב חסדא מברייתא קמא דמתיר דוקא בשר תפל דמדלא כתב היתר אפילו בבשר תפוח משמע דבבשר תפוח ס"ל דאסור לטלטל ואע"פ שבברייתא שנייה מתיר לטלטל אף בבשר תפוח מטעם דראוי לחיה מ"מ לא מצי לאקשויי מינה לרב חסדא דהא מצי למימר אנא ס"ל כמשמעות ברייתא קמייתא וכמ"ש והשתא א"ש הא דמשני שם אליבא דרב חסדא שאני בר אווזא דחזי לאומצא דר"ל שאני האי מעשה דבר אווזא שכיון שלא היתה תפוח חזי לאומצא וה"ה בשר חי שאינו מלוח אלא שהמעשה שם כך היה וכן נראה שהוא דעת רש"י שהרי כתב אדג תפל שהוא אסור לטלטלו משום שאינו ראוי לכלום ולכלבים לאו דעתיה למישדיה עכ"ל וקשה א"כ בשר תפל למה הוא מותר לטלטלו מ"ש מבשר דג אף שהתוס' תירצו בשינוייא אחריני דשאני בשר תפל דראויה לחיה נראה דרש"י לא ס"ל האי שינוייא דא"כ לא הו"ל לרש"י לסתום אלא לפרש שהרי עדיין לא נזכר חיה כלל אלא ודאי ס"ל דבשר תפל מותר משום דחזי לאומצא דכתב רש"י שם בשר תפל שאינו מלוח ומאן דגרס בשר תפוח היא היא עכ"ל קשה מיניה וביה שהרי בסמוך כתב בפירוש דברייתא דתפוח פי' סרוח וכ"כ התוס' שם בשמו וע"כ צריך לדחוק ולומר שרש"י ר"ל שבשר שאינו מלוח היינו הוא כאילו היה סרוח ומש"ה כתב ומאן דגרס תפוח היא היא אבל זהו דוחק וגם לא לכלבים כמו בשר תפוח דהיינו סרוח וכמ"ש הר"ן דבשר תפוח אינו נאכל אפילו לכלבים וז"ש היא היא דרב חסדא ס"ל בתרווייהו דאסור לטלטל ודוק ומ"ש ב"י תו דג תפל כתב רש"י ז"ל דאינו ראוי לכלום ולכלבים לאו אדעתיה למישדיה מש"ה אסור לטלטלו נ"ל לגרוס אבל אדג תפל כו' ור"ל אבל אדג תפל שכתב רבינו שאסור לטלטלו משום שאינו ראוי אפילו לכלבים אבל רש"י כתב טעמא אחריני משום דאין דעתיה למישדיה קמיה וכ"כ התוס' שם בשינוייא אחרינא אבל קשה למה ליה לב"י להביא פירוש רש"י בזה דהאי שינויא לא אתיא אלא אליבא דר' יהודא דאסר במוקצה וכמ"ש התוס' ואנן קי"ל כר"ש דמתיר מוקצה ומש"ה הוצרך רבינו ליתן טעם שאינו ראוי לכלבים וכתירוץ קמא דתוס'. וכל זה כתבתי לשיטת ב"י ע"ש. אבל קשה דע"כ התוס' ל"ס דבשר חי ותפל שהוא ראוי לאומצא מדהקשו שם ז"ל דג תפל אסור לטלטלו תימא מדשרי בשר תפל אלמא כר"ש אתיא כו' ואי ס"ל דחזי לאומצא א"כ מנ"ל דכר"ש אתיא דהא אפילו ר"י מודה בזה אלא ודאי ס"ל דדוקא בר אווזא חזי לאומצא דאל"כ לא משני ארב חסדא מידי דאף אם היו גורסים בפלוגתא בשר תפוח וכמ"ש התוס' לעיל הא כתבו בסמוך בד"ה בשר תפל מפני שהוא מאכל לחיה כו' מדלא קאמר מפני שהוא מאכל לבהמה מוכרחים אנו לומר שתפוח אינו מסריח כדפירש הקונטרס כו' א"כ ע"כ הא דמשני אליבא דרב חסדא שאני בר אווזא דחזי לאומצא דר"ל דווקא בר אווזא ולא שאר בשר ודו"ק. ואפשר שזהו כוונת רש"י שכתב לעיל ומאן דגרס בשר תפוח היא היא ר"ל שאין פי' תפוח מסריח וכ"כ בהדיא בפירש"י הנדפס באלפסי ע"ש ולא כדפירש הקונטרס לקמן בברייתא וא"כ לפ"ז נלע"ד שגם כוונת רבינו שכתב טעמא מפני שראוי לכלבים שקאי גם אבשר חי ותפל שאינו ראוי לאומצא וכמ"ש בשם התוס' מ"מ המה מותרים לטלטל מטעם שאינו ראוי לכלבים ואנן כר"ש ס"ל דאית ליה האי סברא דאע"ג דחזי לאיניש מ"מ מוכן הוא לכלבים לאפוקי דג תפל שאינו חזי אפילו לכלבים וכמ"ש התוס' בשונוייא קמא ודו"ק היטב. שזה נלע"ד ברור: