גרעיני תמרה מותר לטלטלן ומ"מ אדם חשוב כו' עיין ברי"ף ורא"ש דמוכח דמיירי בין בארמייתא בין דפרסייתא לפי מאי דקי"ל כר"ש בכל ענין מן הדין שרי דאף דפי' הרי"ף בלישנא קמא דפרסייתא הן קשין ואינם נאכלין עם התמרים ר"ל בני אדם אינם אוכלים אותן אבל לבהמה עכ"פ הן ראוים וכן ללישנא בתרא מ"ש דרכים הן ואין הבהמה אוכלת אותם ר"ל אינן מאכילין התמרים לבהמה אבל מ"מ הגרעינין הן ראוים למאכל בהמה ומ"ש הרא"ש בפ"ב דביצה וב"י הביאו אח"כ בסמוך אהא דא"ל אביי לרב יוסף הני סופלי לחיותא היכי שדינן להו דכתב ז"ל דהני סופלא לא חזי לחיותא אלא ע"י שום תיקון שאם היו ראוים מותרין לטלטלם בלא ריפתא נראה פשוט דהרא"ש ס"ל דסופלי גרע מגרעיני תמרה הנ"ל ודייק כן מהא דאמר אמר אביי לרב יוסף היכי שדינן להו לחיותא משמע דיש צד איסור בדבר והכא בפרק נוטל אמרינן שמואל מטלטל להו אגב ריפתא רבה מטלטל להו אגב לקנא דמיא דמשמע ומוכח דלאו לדינא הצריכו כן אלא לחומרא בעלמא דאל"כ הו"ל לשמואל למימר אסור לטלטלו כ"א ע"י ריפתא או לקנא דמיא אלא ודאי איירי בראויה למאכל בהמה ואף שאין מדרך הבהמה לאכלן עם התמרים מ"מ לפי מה דקי"ל כר"ש דכל דבר הראוי לאדם ולבהמה אין אדם מקצה דעתו מיניה מש"ה שרי לטלטלינהו מדינא אלא שהן החמירו לנפשן ודוקא בסופלי דאינה ראויה לבהמה כ"א ע"י תיקון ולכן שאל אביי מרב יוסף דאמר לכם ולא לכלבים ור"ל דאסר לעשות תיקון בי"ט לצורך מאכל בהמה היכי שדינן להו לחיותא ומש"ה פי' הרא"ש ג"כ שם אגב ריפתא בע"א ממה שפי' כאן דהכא הוא כפשוטו כיון דאין איסור בטילטלייהו אפי' לחודייהו מש"ה אין שייך להקשות הא לא התירו ככר אלא לצורך מת בלבד ודו"ק. ב"י קיצר במקום שהיה לו להאריך גם דע שהב"י הביא תשובת הרא"ש איך שכתב שם שר"ת כתב ששמואל ואינך מחמירין על עצמן היו דאי לא חזי כאבן חשיבי וכי מטלטלן כו' עד ואע"ג דחזו למאכל בהמה בארתריה דשמואל לא היו הבהמות אוכלים אותם כו' כאילו חדא מילתא הוא והמעיין ורואה שם בתשובת הרא"ש רואה דמ"ד זה לא אמר זה. דז"ל התשובה בדיני מוקצה כלל כ"ב דין ח' הא דמטלטלין לשמואל גרעיני תמרה אגב ריפתא באתריה דשמואל לא היו הבהמות אוכלין אותן דאי היו אוכלין לא היו צריכין לכך דהא שמואל כר"ש ס"ל דלית ליה מוקצה אבל יש לתמוה אם אינן ראוים אפילו אגב ריפתא היכי מטלטלין ור' יעקב אומר דמחמיר על עצמו כדאמרינן בפרק הנוטל אי לאו דאדם חשוב אנא כיפי אכיפי ל"ל דע"כ הני גרעיני חזו לבהמה ואכלי דאי לא חזו כאבן חשיבי וכי מטלטלים אבן אגב הפת. ועוד כו' עד והתירוץ הזה דגרעינין בטילין אבל כל מילי לא בטיל לגבי פת כו' ע"ש הרי לפנינו בהדיא דלפי מאי דמסיק בשם ר' יעקב דהוא ר"ת דשמואל מחמיר על עצמו היה אצ"ל דלא חזו למאכל בהמה. ונראה דב"י דערבב הדברים ס"ל דאף לפי דברי ר' יעקב ס"ל מ"ש תחילה דבאתרא דשמואל לא היו אוכלים דאל"כ אפילו צד חומרא אין כאן. ואי לא חזו כלל לא הוה שרינן אפי' אגב הפת לכך צ"ל תרווייהו דחזו ולא חזו באתריה דשמואל אבל לע"ד לא נראה הכי ודו"ק: