ומצאתי כתוב מה שרגילין עתה וכו' תימה לי הלא הטעם זה כתבו התוס' בר"פ כל כתבי בשם ר"י ור"ת ז"ל וכ"ש בשטרי הדיוטות פ"ה איגרות ותימא דנהגו העולם לקרות בכתבים ואיגרות השלוחים ממקום למקום ולטלטלן ונראה לר"י דלא קרי שטר הדיוטות אלא שטרי חובות וכיוצא בהן אבל איגרות שרי דפעמים שיש בהן פיקוח נפש ואפי' יודע שאין בהן פיקוח נפש מתיר ר"ת דלא הוי שטרי הדיוטות כיון שא"צ למה שכתוב בה לפי שיודע מה שבאיגרות ואם אינו יודע שמא יש בו צורך גדול או פיקוח נפש עכ"ל. ועוד קשה למה לא כתב רבינו שאף אם יודעין שאין בהם צורך הגוף ג"כ שרי כמ"ש התוס' בשם ר"ת. ואולי זה גליון בתוס' ואינו מדברי התוס' לכך לא ראה רבינו דבריהם וראייה לזה שגם הרא"ש לא הזכיר כלל דבריהם לא בפרק כל כתבי ולא בפ' שואל. ומכאן נתברר לך שיש קיצור בדברי ב"י בהעתק לשון התו' שב"י כתב וז"ל כיון דאין צריך למה שכתוב בהם ואם אינו יודע כו' בשם מ"ש התוס' בשם ר"ת דלא הוי שטרי הדיוטות כיון דאין צריך למה שכתוב בהם לפי שיודע מה שבאיגרות זהו היפך סברת רבינו ירוחם שכתב דאפילו לדעת הר"ר יונה וסייעתו האוסרים לא אסרו לקרות אלא כשנשתלחה לו קודם שכבר ידע מה שכתוב בה כיון שיודע מה שכתובה בה אסור לקרותה משום שטרי הדיוטות. והביאו ב"י בסמוך וכתב עליו ולא משמע כן מדברי רבינו אלא מאן דאוסר בכל גוונא אוסר אפילו הובא בשבת ואינו יודע כו' ר"ל מדכתב רבינו ואין כ"כ הטעם מספיק הרי קמן להדיא דאסור אפי' הובא בשבת ואינו יודע אם יש בה צורך הגוף ואם איתא לדברי רבינו ירוחם א"כ קשה הלא רבינו פסק דלא כמאן: