והלא קריאתו היא הנאתו כתב ב"י נראה שהוא סובר שאסור לטלטלו דהוי מוקצה ומיהו לעיין בו כיון שאינו מטלטלו וגם אינו מדבר שרי ונראה מדברי הגהות בפ"ו שכן דעת א"ז עכ"ל. לכאורה דבריו תמוהין דהא רבינו כתב בהדיא בשמו שמותר לקרות כו' משמע דאפילו לקרות בפה מותר. ועוד שב"י עצמו כתב בסמוך ודע שהגהות כתבו שהורה מהר"ם כראבי"ה וכדי שלא יסתור למ"ש רבינו בשמו צ"ל דלא קאי אלא למה שהתיר ראבי"ה לקרות בהן לאפוקי מא"ז שאסר לקרות בהן אלא לעיין ע"כ. גם כבר נתבאר שראבי"ה ס"ל כדעת התוס' שכתבו בהדיא דמותר לקרות ואפשר לתרץ דלעיל פי' ב"י דבריו כן כדי למעט התמיה שתמה רבינו על מהר"ם כיון דמוקצה הוא למה מתיר לקרותו גם הביא ראייה שהרי גם הא"ז חילק בין קריאה לעיון ה"ה רבינו מחלק בין קריאה לטלטול ואגב כתב שאפשר שמהר"ם גופא לא התיר לקראו כ"א לעיין בתוכו וכדברי א"ז. אבל לקמן כשכתב שהגהות כתבו שהורה מהר"ם כראבי"ה הוכרח לומר שמהר"ם התיר לקרות בהן בפה כדי שלא יסתור למ"ש רבינו בשמו דאע"פ שנאמר שהתיר מהר"ם לקרות בפה ג"כ נתיישב תמיהת רבינו על מהר"ם בתירוץ שכתב ב"י וק"ל. ועוד כתב בית יוסף שם ואע"ג דדבר הבא מחוץ לתחום אם אין במינו במחובר מותר לטלטלו אפילו למי שהובא בשבילו כמבואר בסימן תקט"ו י"ל דהתם שאני כדיהיב הרא"ש טעמא דכיון דשרי באכילה לישראל אין לו דין מוקצה לאסור בטלטול עכ"ל: