ואם אינה גרופה וקטומה אסור להחזיר כו' כתב ב"י פשוט שם במשנה כירה שהסיקוה בקש או בגבבא נותנין עליה תבשיל בגפת או בעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר והאי לא יתן לא יחזיר הוא כדמשמע בגמרא דלא איבעיא לן אלא אי משמע נמי לשהות או לא אבל בלא יחזיר לא איבעיא לן דפשיטא דלא יחזיר הוא עכ"ל. יש להקשות דמה לו לכל זאת נהי שלא יתן לשהות הוא מ"מ ע"כ צ"ל דכ"ש צריך גריפה וקטימה לחזור והא ראייה דהא בגמרא קאמר בהדיא דכ"ש היא וז"ל הגמרא האי לא יתן לא יחזיר כו' עד או דילמא לשהות תנן ואי גרוף וקטום אין אי לא לא וכ"ש להחזיר ע"כ. וצ"ל ליישב משום דקשה לב"י על הא דקאמר בגמרא וכ"ש להחזיר הלא אדרבה דאפשר לומר בהיפוך דלשהות יהיה טפי אסור דכיון דעדיין לא נתבשל א"כ ממילא מבשל בשבת לאפוקי להחזיר דכבר יתבשל קודם שבת אלא ע"כ צ"ל הא דהגמרא קאמר וכ"ש להחזיר לא לענין דינא אלא לפי שמשמעות הלשון לא יתן יותר משמע לחזור דכיון דעיקר צד איסור שהייה נעשה זמן רב לאחר שיתן הקדירה על הכירה דהיינו מה שיבשל בשבת וא"כ איך יאמר על איסור שהייה לא יתן. לאפוקי צד איסור לחזור נעשה מיד כשיתן בשחשיכה או בשכח הקדירה על הכירה. וק"ל. כתב ב"י בד"ה ומ"ש ול"מ בשבת אלא אפילו מבע"י אחר שנגמר כו' מסיק וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ג כל שמותר לשהותו על גבי האש כשנוטלים אותו בשבת אסור להחזירו למקומו אלמא דלא מיתסר אלא בשבת דוקא ולא מבע"י כו' יש להקשות דאיך מביא ראייה מדברי הרמב"ם הלא רבינו כתב ג"כ לעיל וכתב ז"ל אבל להחזיר ג"כ כגון שהניח התבשיל עליה מבע"י ונטלה ממנה בשבת ובא להחזירה עליה אינו מחזיר עליה הרי דכתב בשבת ואפ"ה אסר ג"כ להחזיר מבע"י. וי"ל דאם איתא דהרמב"ם ס"ל דלאו דוקא אסור להחזיר בשבת אלא ה"ה מבע"י ה"ל לכתוב ג"כ בהדיא ע"כ אין להביא ראייה מן רבינו לפי שהוא כתב בהדיא שאסור ג"כ להחזיר אפי' מבע"י ואל זה נתכוין ב"י מ"ש וכן נראה מדברי הרמב"ם וק"ל: